הויה דולורוזה של חד הקרן

כמו התעוררתי מנשיפת דלתות האוטובוס שעצר בתחנה, אחרי שנשמט ראשי על כתף אקראית, כך אני מרגישה, מתעוררת במיצמוץ עיניים, מסונוורת
מכחלחלות הבוקר, מהקור הלח.
ואני בכלל נוהגת במאזי.

כך זה מרגיש, החודשיים הללו, ואולי החודש שקדם להם, הכל חמוץ כזה, תחושה של החמצה נפערת בי, כמו גיליתי שנרדמתי באמצע הסרט והנה עכשיו,ערה
והסוף איננו, וכבר לא תהיה פעם ראשונה לגלות אותו.

הכל החמצתי, במו ידיי , מפחד ובושה, מכעס וצער. לא אמרת לי שאתה אוהב אותי, לא הכרחתי אותך להגיד שאתה כן גאה בי,שמח שבכל זאת נולדתי
בת ולא בן, כמו שהבטיחו לך. ולדבר אליך כבר אי אפשר. בהתחלה,אל ערמת העפר הקטנה שכיסית אותך, אליה הרגשתי קירבה. כשראיתי את המצבה , שנאתי אותה
ומאז כל פעם שאני באה, אני נאלמת דום, ונותנת לאמא ללטף אותה.

אתה מת ואני עצובה וכל העצב הזה מצטבר בי , לאן שאני לא נושמת, אני ספוגה בכובד הרטוב והמסריח הזה, אנשים נעים ומפנים לי דרך, אישה גבוהה
משפילה את העיניים שלך מטה, אפופה בריח הזה, של העצב.
נשאר לי הזיכרון הזה אבא, אתה רועד מחולשה במיטת בית החולים אחרי שהרמתי את המטר תשעים שלך עם העצמות הבולטות והשרירים הרפויים מהכיסא בחזרה למיטה, מסדרת את החולצה מלמטה, שלא תתקמט, פצעי לחץ, מי מפחד מפצעי לחץ כשהוא עומד למות, הפנים שלנו באותו גובה, היד שלך רועדת, מושטת
אל הלחי שלי, קצות האצבעות מלטפים, אמרת לי תודה בעיניים מלאות ולחות.....
למה לא אמרת עוד ? למה הזדקפתי כל כך מהר,אל תגיד לי תודה על דברים כאלה,התגלגלת על הגב, בהית בתיקרה, עוד לילה של פחד ותיסכול ציפה לך.

לא הצלחתי להציל אותך,לא עשיתי מספיק,יכולתי לעשות כל כך הרבה יותר.סליחה אבא,סליחה, על הכל.

ובכל זאת שילחתי אותך, כולם עזבו את החדר,לדקה או שתיים, בית החזה שלך געש בדם הממלא את הריאות, פלטת דם שחור קרוש, לחצתי לך את היד, אותן קצות אצבעות ואמרתי שיהיה בסדר, שאתה יכול לעזוב, תשחרר, אנחנו נהיה בסדר, ואל תפחד ואל תדאג.והלכת.
בגבי הרגשתי את שמש החורף מגששת מרחוק, ובמסדרון עגלת האוכל של ארוחת הבוקר התגלגלה ברעש מגשים וסכום, ואתה האפרת כמעט מיד, בעיניים חצי עצומות.

אני מתגעגעת אלייך נורא, ולראות את אמא פורף בי את כל הסכרים, ואני כועסת עליה שהיא כל כך מזכירה לי, רק בזה שהיא שם, נושמת צעיף אלמנות ובדידות חדשים, מהודרים.

עכשיו אני מתעוררת, להבין כל מה שהחמצתי, כל מה שאיבדתי,כל מה שאיבדנו יחד. אתה חייב לעזור לי,תמיד עזרת, אמרת בעצמך בחלום האחרון שאולי זה מפני שלא נפרדנו כמו שצריך, היית צעיר והיה לך עגיל מזהב וניצוץ חכם, זקן,וערמומי בעיניים, כמו תמיד. גם את הניצוץ הזה ירשתי ממך ?
אני מחכה.