מתכוננים לארוחת שישי.
הבת, בת עשרים ומשהו, במכנסיים בגיזרה נמוכה.
מסדרת את האוכל על השולחן.
רוכנת קדימה.
עכוז מתקמר בפרופיל.
היד שלי אוטומטית נדרכת לתנועת ספאנק.
איפה השירות למען הילד כאשר צריכים אותו?
להציל את העולם מאנשים כמוני!
[אל דאגה - לא היה ספאנק. אבל עצם המחשבה, ספק אינסטינקט, זה די מפחיד ומרגש בו זמנית. סוטה שאני.]