לפני 7 שנים. 19 בדצמבר 2016 בשעה 6:35
יונה לבית וולך.
50 שנה להופעת ספרה הראשון.
חד-פעמית.
ספק בתולה, בוודאי קדושה.
ויש גם שוט.
#ילדהמלאכיתבליכפותרגלייםברכב
הכל שקר
החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 19:56
לפעמים
דימום
לא עומד בסתירה
לאהבה
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 17:21
רק איתי תהיי
בדיוק מה שתמיד רצית
זונה
קטנה
כואבת
מוגנת.
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 15:42
שאהבה ושנאה יהיו הפכים.
כמו קיפוד ומרשמלו.
כמו גומות ופחד.
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 10:59
לפעמים
אלה דברים גדולים
כמו חורף
או כמוך
לפעמים
אלה דברים קטנים
כמו פקק תנועה
או גומות
ולפעמים
מה שקורה
פשוט קורה
בלי סיבה
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 8:21
לפעמים
שוקולד מריר חזק
הוא כמו סנו אינסטלטור
לכמה רגעים
באמא.
כי כולנו סנאים קטנים
שמתים בסוף
אבל בין שני האירועים
שההשתתפות בהם חובה
שולטת בנו
המולקולה של הבאסה.
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 7:13
הנפש היא דבר מורכב.
בעיקר מחרא.
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 5:07
החורים אשר בנשמה
הם כמו שואבי אבק
מחרישים את האוזניים
מייבשים את העיניים
מרוקנים את מוסר הכליות
לפעמים
המתג נופל
פתאום שקט
מופיעה הצעת הגשה של חיים נורמליים
רגילות נהדרת
סתמיות שהיא גן עדן
ואז המתג
עולה שוב...
לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 15:52
לקוחות פרטנר,
מגיע לכם סטראפון חדש בכל שנה
לא מאמינות? הסתכלו בעצמכן:
לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 12:22
מעודי לא הטסתי מטוס בשמיים
אולם כאשר אני נע
באצבעותיי בעדינות בתוך רחמך
ואת מגיבה
בסיבסובי ישבן
בהגבהות גחון
בנסיקת איברים
ובזעקות sos
זה כנראה הכי קרוב שאגיע
להיות טייס
#לא_רע