|
|
|
כשעצוב לי, אני אוהב לשמוע מוסיקה עצובה.
זה לא נובע ממאזוכיזם.
מוסיקה עצובה טובה היא כזאת שחודרת לך לעצמות, מתמזגת איתך, ולאט לאט מחדירה בך טיפות של מתיקות, אופטימיות.
כמו שוקולד מריר חזק, שמותיר מעט מתוק בסוף.
כשאני חודר בדוגי, לא חשוב לאיזה פתח, אני מצמיד את השוקיים של בת הזוג שלי אלי, ומעביר את כפות הרגליים שלה לצד הפנימי של השוקיים שלי.
זה נותן נופך נוסף של מגע ושל חיבור ביננו. מוסיף אינטימיות עדינה בבעילה הכוחנית מאחור.
מוזמנות ומוזמנים לנסות וליהנות.
בכלוב כבר כולנו נשפטנו לחומרה על ידי החברה שסביבנו. אנחנו סוטים.
לכן, היה מצופה שבתוך כלוב הסוטים תהיה אווירה לא שיפוטית של קבלה, בוודאי כל עוד אין עבירה על החוק.
לא היא.
יש ביננו שמתעקשים להגדיר לכל השאר את האמת. מהו שולט "אמיתי", מהי נשלטת "אמיתית".
אין הכרעה מדעית האם שליטה / נשלטות היא תכונה מולדת או נרכשת. בהיעדר הכרעה כזאת, ממילא אין מדד אובייקטיבי להיות האדם שולט או נשלט. זה עניין סובייקטיבי.
בנוסף, שליטה בפרט ועולם הבדס"מ בכלל הם רב מימדיים ומגוונים מאד, והניסיון לתייג אנשים על ציר בודד אינו ראוי, ונדון לכישלון. מה גם, שהוא מהווה שיפוט, אשר, כאמור, הכלוב היה אמור להיות חופשי ממנו, ומעכיר את האווירה.
אפשר להשוות זאת למוזיקליות. לא ברור האם מוזיקליות היא מולדת או נרכשת. אבל מה שכן ברור, שכל אחד זכאי, ואף רצוי לה/לו, שיתנסו בנגינה. ייתכן, שהכישרון יבקע מהם מייד, והם יתוייגו כ"מוזיקליים מלידה". ייתכן שהם יהפכו נגנים ראויים לאחר אימון ותרגול, ואף יהיו נגנים טובים, למרות שאין להם לכאורה "כישרון מלידה". ויש את אלה שניסו ולא הצליחו. הכל לגיטימי וראוי.
זכות ההתנסות שמורה לכולנו, ובהתאמה, זכות הקבלה על ידי האחרים ועל ידי הקהילה.
אין מקום בקהילה כמו שלנו למושגים של "טוב" ו"רע". השיפוט הראוי היחיד הוא "מתאים לי" או "לא מתאים לי".
שבת שלום.
יש לי חור בלב
בדיוק בגודל שלך, ילדה
יש בו אפילו מקום לשתי קוקיות
ותקרה מלאה כוכביות וליצנים
חלקם שמחים
אל תבכי, ילדה
אני שומר את המקום הזה
רק בשבילך
ליום שבו האהבה
תהיה נואשת מן הפחד
לפעמים
חבר אמיתי
נלחם בך
בשבילך
הלכתי לרופא.
אמרתי לו:
- דוקטור, אני לא מרגיש טוב, צריך אנטיביוטיקה
- אתה לא צריך אנטיביוטיקה
- אז מה לעשות כדי להרגיש טוב?
- שב עם הראש אחורה
לוקח משהו מפחיד של 30 ס"מ, מכניס לגרון.
מוציא גוש כתום מפרפר, עם כנפיים קטנות.
- מה זה?
- שד. לך הביתה
גם כשאת
בלי קול
אני שומע
אותך היטב
אל תפחדי, ילדה
אני לא זאב
רק אריה
את פוחדת לגעת בי
אבל חרדה שאעלם
כאילו הייתי כאב.
אל תפחדי, ילדה
אני שומר על הצעצועים היקרים שלי.
לטפי את אברי הזקור בחשיכה
שימי ראשך על שמיכת חזי
הקשיבי להולם ליבי
היי שלווה.
#*
אסור לנו להיות צודקים, ילדה.
זרעי מתאווה למתוק
למורד גרונך
ולא לרגבי העפר.
