לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 16:53
מלוויות בשמש
עם כל מת חדש
אני מזכיר לעצמי
שצריך להתחיל לחיות
הכל שקר
החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 11:40
גם בגלל שלפעמים
החיים נורא קטנים
לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 8:30
הנפש סוערת
וגם מתה
בו זמנית
לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 7:02
היא דיאטת כלוב
אבל לפעמים חייבים
כמו היום
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 20:30
ליבך הוא יעד מבוצר
והנשק היחיד שלי
הוא עוד אהבה
סבותי שבע
את חומותייך
ולא נפלו
אולי גשמי הסתיו
יפוררו את האבן
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 19:09
אחד הדברים שהכי מחרמנים אותי אצל נשים אלה ניגודים חריפים. דיסוננסים.
הניגודים הם לא באמת, הם בראש שלי.
מצד שני גם החירמון הוא בראש שלי.
אז הכל בסדר.
הנה כמה דוגמאות.
- מושבניקית על עקבים (רצוי סטילטו)
- צפונבונית שמתלבשת כמו פרחה (טוב, ניחשתם, הילה קורח)
- אשת חינוך חייכנית ומקסימה, שהיא בעצם זונה קטנה - ולילדים שהיא עובדת איתם אין מושג שהיא מסתובבת עם ביצים סיניות בכוס ו/או עם פלאג בתחת, רטובה כמו ברז דולף
- אצילה אנגלוסקסית עם נגיעות אקזוטיות, שעשתה דברים סליזיים בצעירותה
- אותה אחת בתוספת כפות רגליים מהממות
- הארלי קווין
- נסיכה ביישנית ומתוקה, הכי "ילדה טובה" - שהמציצה שלה שולחת אותך לגן עדן עם כרטיס לכיוון אחד.
כל אלו (ואחרות) מחרמנות אותי מאוד.
ולמה? כי, כרגיל - יש כאן את הדיכוטומיה לכאורה של "המדונה והזונה". הקדושה והקדשה.
וזה יוצר אצלי במוח, בגלל התניות תרבותיות וחינוכיות - מתח שיוצר חרמנות על.
במציאות אין "מדונה וזונה" - יש רק נשים שלמות.
אבל לפעמים, הניגודים שאצלנו פנימה - מענגים.
ושיהיה שבוע טוב לכולנו
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 18:13
השבוע הכתיר אותי אחד העיתונים בתואר כאילו נורא מכובד בסיכום השנתי שלו לקראת ראש השנה. סליחה שאני לא יכול לחלוק עוד מידע.
לבחירה צורפה כתבה גדולה עם תמונה מקצועית שעשה צלם עיתונות מהטובים ביותר. באמת תמונה יפה ומכובדת. הוא הוציא את המקסימום ממה שנתן לי הטבע:)
אבל אתם יודעים מה באמת הייתי רוצה? לא תמונה "מכובדת". אלא שתהיה שם תמונה מתוך סשן. כשאת על ארבע, תחת למעלה, פנים למטה. ידים ורגליים קשורות, כפות רגלייך מבצבצות משפת המיטה. את כמו בובה על חוט מוכנה לשימושי הבלעדי. אצבעות יד שמאל שלי מרחיבות את חור התחת שלך, ויד ימין מצליפה בך כמו שאת צריכה ואוהבת. הכל תוך הבעת אהבה והתמסרות על פנייך יחד עם גניחות עונג בלתי נשלטות.
זה אני - הרבה יותר מכל תמונה אחרת.
חבל שאין לי אומץ, נכון?
אולי פעם
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 17:28
לכן כואב לי הבולבול
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 15:12
יש לי מקסימום עוד עשרת אלפים ימים טובים
ואולי בכלל רק עוד שניה
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 14:23
נתקעתי בשלט אין כניסה