לפני 7 שנים. 2 בינואר 2017 בשעה 5:09
הקפלה הסיסטינית.
שעת דמדומים.
אצבע אלוהים מעלינו.
אני בחליפת טוקסידו שחורה, עם פפיון.
את בקימונו שחור, גרבוני ברך שחורים, נעלי עקב סטילטו בלתי אפשריות, וזהו.
צלצול פעמונים מבשר את תחילת הטקס.
אני אוחז את שערך, ובפירואט מוריד אותך על ארבע לפניי.
הקימונו נפתח, וגופך נחשף אלי.
את מוציאה את אברי, תוקעת אותו בפיך, מענגת אותו עם לשונך ועם גרונך
אני אוחז בראשך ומחניק אותך מחוסר חמצן ודמעות
את מאוננת לך בידך
אני שואג מעונג בגמירה
"הרי את מקודשת לי"
מרים את הזרת של יד ימין
שזה הסימן שמותר לך לגמור
את גומרת, ראשך נזרק לאחור,
פיך נפער, ורידייך מתפקעים
ותוך כדי עירפול חושים את זועקת
"מקודשת, מקודשת, מקודשת".
טבעת על קמיצת כף הרגל.
אומר "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני"
ושובר לך את הכוס.
מזל טוב!
