מאז שאני צעיר, חלומות הם מה שדחפו אותי קדימה. רציתי משהו, חלמתי על משהו והתחלתי ליישם דברים להגיע לשם.
חלומות יכולים להתפרש אצלי גם כצרכים או רצונות, צרכים שלי במציאות היום יומית שאני רוצה להגשים.
לפני כמה שנים נכנסתי לעולם הפוליאמוריה, אשתי ואני פתחנו את הזוגיות ורציתי להכיר את הקהילה, אבל הקהילה שהכרתי הייתה מבוגרת מידי בשבילי, אז החלטתי לפתוח קבוצה לאנשים בגילי ומאז יש לי קהילה מדהימה שליוותה אותי מאז.
אבל יש חלומות שאתה שואל את עצמך אם המרדף אחרייהם הוא בעיה, כי אם זה הופך למרדף האם זה לא פוגע בך? מונע ממך להנות מדברים שיש לך מול העיניים מלהיות מסופק?
מצד שני חלומות הם הכח המניע בחיים, הם היצר שדוחף אותך קדימה, להשתפר, להתפתח ולהצליח.
אז המסקנה שהגעתי אלייה לאחרונה, זה שצריך לעבוד על 2 המישורים. הראשון תמיד להוקיר תודה על מה שיש, להנות ממנו ולשמוח עליו. השני תמיד לשאוף קדימה ולתת לחלומות שלך כנפיים.
ובמצבים שחלום לא מתממש או שחלום יקח לו זמן להתממש, לא ליפול, לא להתבוסס בבאסה. לנשום עמוק, לקום, להתחזק ולנסות עוד או לעבור לחלום אחר.
כי אדל לא נמדד על כמות הפעמיים שהוא נפל, אלא על כמות הפעמיים שהוא קם ואני רוצה לקום ולהמשיך לחלום..