אחת התאוריות שאני הכי אוהבת היא שהשטן שבתוכנו בנוי משני חלקים - לאחד קוראים הרימן השני הוא לוציפר
שני השדונים האלה אוהבים לנהל לנו את המחשבות והרגשות -
הרימן הוא השדון הזה שמסביר לנו שאנחנו לא שווים כלום.
אנחנו אפס מאופס וכולם יותר טובים מאיתנו
יותר יפים מאיתנו, יותר מוצלחים מאיתנו בקיצור שאנחנו כשלונות ידועים מראש.
לוציפר לעומתו הוא השדון שמספר לנו שאנחנו יותר טובים מכווולם.
הוא גורם לנו להסתכל בזלזול וברחמים על אחרים ועל שיעורי החיים שלהם.
בביקרותיות, בשיפוטיות מתוך ידענות שאנחנו היינו עושים את הדברים הרבה יותר טוב מכל אחד אחר.
בכולנו הם נמצאים השניים האלה, לפעמים האחד מתחזק לפעמים השני
החכמה איתם היא לתת להם ללכת קצת לפנינו משני צידי השביל
ככה הם נמצאים בשדה הראייה שלנו, אנחנו יכולים לראות אותם, להבין איפה שביל האמצע שבתוכו אנחנו הולכים
ולמצוא את האיזון שלנו בין שניהם
אנחנו פה לשיעור, אנחנו לא מתחת לאף אחד ולא מעל אף אחד אנחנו פשוט אנחנו...
