כשאלי הכירה את ר׳
(האישה שנושאת את שמה)
אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותה. הגוף שלה התנפץ לאלפי רסיסים קטנים של עונג והמפץ הזה שיחרר אותי מתוכה החוצה..
עד אותו יום היא חייתה חיים די רגילים. אישה רגילה, בית, משפחה, חברים.. היא לא נתנה לי הרבה מקום.. רק כשנלחמתי בה או כשהיה לה ממש רע היא באה לחפש אותי, באה אלי כדי שאסביר לה למה ואתן לה סימנים לזה שלהכל יש משמעות.. בכל שאר הזמן היא פשוט צפה בין דרמות טיפשיות שהיא יצרה לעצמה..
הייתי עדיין קול קטן בתוכה ופגשתי אישה שלא רצתה לאיים על אף אחד בשום דרך בטח לא לתת לחלק העצום שבה להתפרץ החוצה בלי שליטה. בכל פעם שבאה אלי אמרתי לה - בואי תהיי איתי, בואי נלך יד ביד, בואי תראי כמה את גדולה ועצומה כמה את נהדרת אבל היא התבצרה בשלה.
החיים בשקט תעשייתי
שנים של הבשלה, של תהליכים, שנים שבהן עם המון סבלנות כבשתי חלקים שבה מבפנים. גדלתי וככל שגדלתי תפסתי יותר ויותר מקום בגוף שלה. לאט לאט החלקים האחרים פינו את מקומם... חוזים והסכמים שלמים נערכו ביני לבינה. חלק בהסכמי שלום חלק במלחמה והפסקות אש יזומות עד לאותו לילה, הלילה שבו נתנה לאישה הפראית והנהדרת (לי) לצאת החוצה, הלילה שבו נתנה למכשפה שהיא להיות מה שהיא ולי לתפוס את מלוא הבמה.
עכשיו זו אני שנוהגת במרכבה, המושכות בידיים שלי כאן ובכל מקום אחר.
הכרתי אישה הפכתי אותה למכשפה.
היום שתינו מלמדות נשים אחרות להיות מה שהן. עצומות ונהדרות.
והיום, בראש השנה של המכשפות אנחנו אלי ו- ר׳ מאחלות לכם למצוא את החלק המכושף של החיים ולחיות אותו ואת עצמכם בצורה טוטאלית כל יום ויום!!!
