״היום אני לובשת תחתוני תחרה שחורים
רק כדי לדעת שאני לובשת אותם
ומתחת להם
אני עירומה לחלוטין
ויש לי עור
קילומטרים של עור.
יש לי עור כדי לכסות את כל המחשבות שלי כמו ניילון נצמד
שדרכו אתה יכול לראות את השאריות מהלילה הקודם
ולמרות מה שאתה אולי עלול לחשוב
העור שלי רך
וחלק
ומצטלק בקלות
אבל זה לא חשוב, נכון?!
לא איכפת לך כמה העור שלי רך
אתה רק רוצה לשמוע על מה שאצבעותי עושות בחשכה..
אבל מה אם הדבר היחיד שהן עושות הוא לפתוח חלונות
כדי שאוכל לראות ברקים דרך העננים?
מה אם כל מה שהן חושקות הוא מגרש משחקים לטפס עליו
לטעימה של אויר צח יותר?”
..............
"How many circles can I walk in before I give up looking?
How long before I’m lost for good.
It must be possible to swim in the ocean of the one you love without drowning.
It must be possible to swim without becoming water yourself.
But I keep swallowing what I thought was air.
I keep finding stones tied to my feet."
