האמת? בא לי קצת להקיא כשאני חושבת שמישהי אחרת נגעה בך. אבל אין לי זכות דיבור, כי אם נשב לספור את כל מי שנגע בי אני אמות מרוב בושה. לא כי אני מתחרטת, פשוט כי לא היה לי מושג שככה יסתדרו הדברים.
פעם בכלל חשבתי שאתה תהיה הראשון שלי. אם לא הנשיקה הראשונה, אז לפחות הסקס הראשון.
אבל לא יצא.
מישהו אחר קיבל את הזכות, והיום אני יכולה לומר שזה פשוט לא הגיע לו. השני דווקא היה מושלם. אני חושבת שזה משתפר עם הזמן, כי אתה לומד לזהות אנשים ששווים את זה. אל תעקם את הפרצוף , גם אני הקלתי ראש. זה חשוב.
אולי הייתי רוצה לזכור את זה אחרת. גם אם לא איתך.
ישבתי וכתבתי לך עכשיו הודעה שרק לקרוא אותה לוקח רבע שעה. נשבעת לך. אחר כך מחקתי הכל וכתבתי רק תגיד לי אם שכבתם. אחר כך מחקתי גם את זה. לא ענייני.
אז למה המחשבה על זה מכאיבה לי?
אפילו הראש כבר אומר שזה כי אני עוד אוהבת אותך. מי היה מאמין שיבוא יום והוא יסכים עם הלב. אבל זה בולשיט. הכל בולשיט. פיתחנו הרבה אגו לאורך השנים, והיום גם אני כבר לא מוכנה לוותר עליו. מה כאב לי לשלוח הודעה? כאב לי. כאב לי לחשוב שאולי לא יהיה לך אכפת, שתסנן, שתענה ביובש. שלא תענה בכלל. שלא תדע מה לענות. שלא תענה מה שהיית רוצה לענות, ואז אני בכלל לא אדע שום דבר.
כאב לי לצאת איזה חסרת עמוד שדרה, כי הרי המילה האחרונה הייתה שלי. ועכשיו הראשונה צריכה להיות שלך. אבל היא לא באה, כוסעמק.
כנראה שגם אתה לא.
