אתה אומר שהלב שלך נשאר בדיוק אותו הדבר אבל צובט לי לקרוא כל פעם שעל הגוף שלך עבר כל כך הרבה.
ואולי אני סתם קנאית, אבל אני רוצה שהחורף יבוא כבר, ואז אולי לא יהיה לך כח להפשיט כל כך הרבה שכבות, תוכל לחכות ובינתיים להפשיר בתוך המעיל הזה שלך עד שאגיע.
ואני רוצה שהחורף יבוא, אבל אני יודעת שגם אתה, בדיוק מהסיבות ההפוכות.
אני אומרת שבחורף אמריקן איגל מחליפים את כל הקולקציה של ההלבשה התחתונה שלהם לצבעים חמים, וזה נעים לי אחרי הגילוח, ואני אומרת שרק בחורף האיפור מחזיק לי כמו שצריך, גם אחרי הסקס.
ואתה אומר שאולי, רק אולי, כיף לך לנסוע באוטו וזה בכלל לא משנה לאן, כי הטיפות דופקות לך על החלון עם כל פעימה של הלב שלך, שחושב עליי כל הזמן אבל מדחיק כי גם הגוף מבקש לפעמים לשכוח.
ואתה אומר שגם אם היית יכול לא היית מוחק אותי מהחיים שלך, אלא רק מבקש לפגוש אותי מחדש.
ואני לא מבינה למה, כי זה היה החלק היחיד שהלך חלק. לפגוש אותך. וזה קצת עצוב לומר, אבל לפעמים אני לא רוצה לתקן את כל השאר, ואני יודעת שגם אתה לא.
הכנתי רשימה, אתה יודע. הכנתי רשימה של כל מי שעשה לי נעים, שם למטה או בלב, ואת השם שלך שמתי ראשון, למרות שלא עשית לי נעים בכלל.
ואני כבר לא זוכרת על מה רבנו, אבל אני זוכרת שאהבת לריב. אהבת לומר שיש לך עקרונות ואהבת לומר שאם לא טוב לי אני יכולה ללכת, למרות שכשהלכתי לא נשאר ממך כלום.
ואני לא מבינה למה, בעצם. ואני חושבת שזה עניין של הרגל, כי אתה זוכר אותי תמימה ואני זוכרת אותך נקי, לפני שידענו אחרים ולפני שידענו משהו בכלל.
ואתה אומר שזה לא משנה, כי כל אחד נהיה קצת אחר כשעוברות השנים, אבל אולי יש לי איזו תחושת פספוס עלייך שאי אפשר להחזיר, כי לפעמים כבר באמת מאוחר מדי. אי אפשר פשוט להמשיך מאיפה שהפסקנו, וגם אם היה אפשר אף אחד מאיתנו לא היה מוכן לוותר על האגו שלו ובאמת לעשות את זה.
זו אחת הבעיות הכי גדולות איתך, האגו. כשרק נפגשנו לא הייתה לך אפילו טיפה אחת של הרעל הזה, אבל עם הזמן כבר קיבלת אישור לאינפוזיה. קבועה.
החולשות שלך כל כך מצומצמות, אבל אני יודעת שאני עוד אחת מהן. ובעצם מה זה משנה, הרי ממילא הכל הלך לפח. אבל עדיין נעים לי לראות אותך, עדיין יש לך פינה חמה אצלי בלב, גם אם אין לי מושג איך להראות לך את זה. אני לא רוצה להוליך שולל או להיות מניאקית, אני לא.
ואני יודעת שהייתי, אבל אני לא יודעת איפה האמצע בכל הסיפור הזה.
אף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור, את זה אני יודעת גם מבלי לשאול אותך, גם מבלי לשאול את עצמי, אבל יש רגעים שכן, שההרגל נשמע לי טוב.
ואם גם לך, אז אולי בכל זאת תחכה לי עד החורף.
למרות שהוא כבר כאן.
כשיורד גשם אני מאוהבת בך יותר טוב.