לפני 6 שנים. 13 באוקטובר 2017 בשעה 12:13
ופתאום כל השירים היו עלייך,
והחיוך שלך בכל מקום.
ומאחורה אין אחד
שלא דומה לך.
הכל מזכיר, הכל מוכר.
מנוכר,
אם מותר לי לומר.
ואם היה אפשר
אז את המרחק בינינו הייתי מודדת
בגעגוע
ואת הגעגוע
בכאב.
וכל מה שמכאיב הייתי זורקת,
וכל זיכרון היה נשרף.
ויחד איתו
גם ליבי בעצמו
ואני בעצמי,
כולי,
ושאריות שנותרו בי
ממך.