לפני 7 שנים. 22 בספטמבר 2017 בשעה 9:26
היום
לא יצאתי מהמיטה
כי היה לי נעים ככה לשכב על הבטן
שעות על שעות
להרגיש את כל השרירים מתמוטטים מכאב
לדעת
שיש כל כך הרבה
קליקים
או קנקים
שרק מחכים להשתחרר מהגב
ובכל זאת לא לזוז
לפעמים אני מרגישה כמו גופה
ככה מוטלת על הסדינים המסריחים שלי
עם חתול בין הרגליים
וזה נעים לי כל כך
כל הבשר העייף הזה
כל העצמות שמתפוררות כשיורדת השמש זה מרגיש כאן קצת כמו בית קברות
והאור של הרשת החברתית
מעליי
הוא כמו מצבה עם כל הבדידות הזאת
אז אני לא זזה אני מחכה
יום אחד
מישהו יניח פה פרח
הוא ינקה את האבק מעליי
ויתגעגע
ואני אבכה מתחתיו ואתגעגע בעצמי.
