הפחד משתק אותי, מנוון אותי.
קשרים? אני לא משמרת, על אחת כמה וכמה יוצרת.
מפחדת להיות חשופה לכאב שלא אני יזמתי.
נתונה לחסדי השמיים, מחכה שהחיים הטובים יפלו עליי.
פסיבית ואגרסיבית, אני סטטית כבר זמן מה. חבל לי על עצמי, חבל לי על הזמן שלי, על כל ההזדמנויות שהפליגו בלעדיי.
אני רוצה להסתקרן, להחכים, ולהעשיר את עצמי בכל צורה אפשרית. אני רוצה להיות אדיבה לסביבה שלי ולעשות טוב.
אני רוצה לדעת את הערך של חברות. אני רוצה להפסיק לרצות אהבה, מאז שאני זוכרת את עצמי זה כל מה שחיפשתי.
אני רוצה להפסיק למשוך ולרצות תשומת לב, כי אני לא יודעת מה לעשות איתה.
אמרו לי שיש לי כלים נהדרים, ושאני לא יודעת איך לתעל אותם למקום הנכון. אני חושבת שזה נכון, אבל זה לא עזר לי לדעת איך. אני עוד לא סגורה, אפילו לא חצי, על מהי האמת שלי.
יש כל כך הרבה דברים בעולם שעוד לא החלטתי ביני לבין עצמי מה הערך שלהם, והמשמעות. עוד לא החלטתי בשביל מה אני קמה בבוקר.
אני משנה את דעתי, אני רוצה להיות מובנת. אני רוצה להיות מוכלת, אני רוצה להכיל, אני רוצה להיות נוכחת, אני רוצה שמי שעומד מולי יהיה נוכח.
אני רוצה לשאוף בגדול, אני רוצה להיות בטוחה ברצונות שלי, גם אם המציאות אומרת אחרת. אני רוצה להיות ברורה, אני רוצה להיות חלק.
