הברית החדשה

השנים הפכו אותי לבררן

רוצה פשוט.

רוצה מעט אבל מהכי טוב שיש.

אם יש ספק כבר לא אתן הספק.

נגמרו הימים שהרף היה נמוך ונכנסתי לחדר כדי לנסות גם כשהסיכוי לא היה גבוה.

כבר לא אומר מילים נכונות שיעיפו אותה לשמים אם אני לא במאה אחוז מאחוריהן.

לא מפיק הנאה כשאני מזייף.

שואל את עצמי על הסלע ועל אקסקליבר.

איך ידע הסלע ואיך ידעה החרב אם היד שאוחזת בה היא הנכונה?

כמה נסיונות סרק היו עד שהגיע האביר הנכון ואיך הם נראו.

מי שהכריח את עצמו לנסות נכשל.

מי שניסה להצליח באמצעות כח, גם הוא לא היה נכון.

האבן מצידה, לא נתנה הנחיות ולא ניסתה לספק תירוצים (חלק מהמתיימרים דווקא כן).

האגדה אומרת שהיו שם צניעות, בטחון ואביר אחד שהגיע עם לב שקט.

מלך.

ככה זה כשאתה הולך על מעט, פשוט ומהכי טוב שיש.