הברית החדשה

המצב הזה שאני מתקשה להבדיל ולהבחין מה מציאות ומה דימיון או תעתוע.

הוא מעצבן במיוחד, שלא לומר מטריד.

הנגזרת שלו היא להתקדם או להסתובב לאחור.

ואני שלא רגיל לחוסר בטחון הזה תקוע באמצע, כמו אוטו על פסי רכבת, כמו איילה מול אורות מכונית, כמו כל האנשים הלא החלטיים האלו שתמיד זלזלתי בהם (ואני עכשיו רושם לעצמי בצד שבשוליים של הענין הזה הגיע גם שיעור שאני בדיוק כמו אותם אנשים, מעניין...).

כמובן שהייתי מסתדר מצוין עם כל מצב, זה רק הישיבה על הגדר שמפריעה לי.

ואני כנראה כן מבין שזה לא נראה כמו כן, 

ומצד שני לא מצאתי סיבה מספיק מוחשית ללא.

ומה שכנראה יקרה בשיוויון המדומה הזה, שבלי שום אשמה ובלי שום תלונה, אסוג בשל העדר הכן ולא בשל קיומו של לא.

זה מצב מאוד מערער כשאתה לא יודע על מה אתה יכול לסמוך.