|
|
|
היה לי משעמם אז התקשרתי שתבוא , כולם פה כבר ישנים,
לא רצית שנעשה כלום, איך אפשר עם דלת שלא ננעלת וההורים בחדר ליד.
ברגע שהוא עומד כבר אין לך שיקול דעת ובשעה כזאת מאוחרת בלילה פשוט קשה לא להירדם אחרי. אז נרדמנו.
פתאום השעון המעורר של אבא מצלצל. השעה חמש בבוקר אני דוחפת אותך מהמיטה ומוציאה אותך מהדלת , לבוש רק בתחתונים עם הנעליים והבגדים בידיים , ובחוץ קור מקפיא של ינואר ולי אין בכלל רגשות אשם. אני רוצה שתבוא גם מחר.
למרות שממש לא היית הטעם שלי משהו בך ממש משך אותי ,
אולי זה בגלל שלא היית פנוי ,
אולי זה בגלל שהיית אחראי עלי, רציתי שתבוא איתי לשירותים רק לכמה דקות. הפסקה קטנה ואף אחד לא ישים לב .
אף פעם לא יכלת להגיד לי לא , יכולתי ברגע להעמיד לך אותו , ולבקש כל דבר.
מכמה דקות זה הפך לכמעט חצי שעה, זה מאוד לא פשוט להסתדר בתא קטן...
חזרת לפני, כולך אדום ומזיע,
ובעמדה שלך במקום מים קרים חיכתה לך המנהלת , היא צרחה בפני כולם שאתה לא אחראי, ואתה מגמגם מחפש תשובה :
מה שיצא לך זה : אני עם קלקול קיבה.
אף אחד שם לא ידע ולא ברור לי איך זה נמשך כמה חודשים והצלחנו ככה להסתתר, גם חברה שלך שעבדה באותה ערב במשמרת במקום לתת לך סטירה רחמה עלייך.
לא ברור לי איך התחתנת איתה בסוף והיא לעולם לא תדע כמה פעמים עשינו את זה ממש לידה.
התכתבנו במשך שבוע שלם עד לשעות הקטנות של הלילה , נדמה היה שאנחנו בדיוק מתאימים ,
אוהבים את אותם הדברים ,
החלפנו תמונות והחלטנו להיפגש, וממש התרגשתי לפגוש אותך .
ישבתי בבית קפה שקבענו והתאכזבתי שאתה מאחר.
קיוויתי שיש לך תירוץ ממש טוב וכבר דמיינתי איך אתה מצחיק אותי עד שאני שוכחת מזה.
בסוף אתה מגיע ואני המומה אתה ממש לא נראה כמו בתמונה, אתה מבטיח שזה באמת אתה רק שזה צולם לפני 15 שנה !
מה חשבת לעצמך אני ממש לא אדע, לא הסכמתי להישאר אפילו לא עוד דקה , כל כך התאכזבתי ועדיין כל כך תמימה ...
לא ידעתי מאיפה מתחילים ,
פגישה עיורת נשמע די מפחיד , חשבתי שיקח לי כמה ימים להכיר , לא ידעתי שבשעתיים אנימיכולה לדבר במקביל עם 10 גברים , הרגשה טובה כזאת כאילו כולם רוצים אותי , כולם מחזרים אחרי ואני תמימה לכל הדעות חושבת שמכאן בטח יצא משהו טוב.
פעם ראשונה יורדת למטה ומחכה ליד הבנין , הוא אמר שיאסוף אותי ונשב לקפה, אני אמרתי לו שאני לא שותה קפה רק שוקו הוא צחק ואני צחקתי גם...
ישר שנכנסתי לאוטו הוא שאל אם הוא הטעם שלי, ואני ? בכלל עו לא ידעתי מה הטעם שלי ...
הוא שאל אם אני רוצה לבוא אליו לראות סרט ואני :
"בטח מתה על סרטים"
כל כך תמימה שזה מביך להיזכר איך נכנסנו אליו הביתה וראיתי שאין בכלל סלון רק חדר קטן עם מיטה וארון והוא ניסה להתחיל לגעת ורק אז הבנתי שאני חיה בסרט... לא זוכרת את השם שלו ואם בכלל אמרתי שלום פשוט מהר ברחתי לרחוב.
כמובן שבעולם קטן נהג המונית היה חייב להיות האח הגדול של מישהי מהשכונה.
ואני אדומה ובוכיה ובמקום לנחם או לשאול מה קרה הוא רק זורק לי משפט : מה , חזרת בשאלה ?
