צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זכרון ישן

מעדיפה להיות כנה אבל בסוף יוצא שמשקרת
אני לא רוצה להכאיב לא רוצה לפגוע
הייתי חייבת לצאת מהכלוב שקוראים לו בית
אפילו לאונן בשקט אי אפשר כי הדלת נפתחת
בלי דפיקה בלי רשות בלי התחשבות
אמרתי שאני גרה עם 2 בחורות אבל גרתי עם 2 גברים
אמא את פשוט לא יכולה להבין
לאבא אני מספרת הכול כי הוא לא שופט אותי הוא מקשיב ואומר לי תעשי מה שטוב לך רק אל תספרי לאמא ...
אף פעם לא יכולתי לספר לך מה אני מרגישה באמת
לא יכולתי לדבר איתך על שום אישי , ובטח לא לקבל עצה איך לאבד את הבתולים .
בגיל 19 הבנתי שאני חייבת להתחיל לחיות ,
רוצה לטעום קצת מכל דבר ולהספיק הכול.
בשבת אני עדיין באה עם חצאית , עושה הצגה
חוץ ממך כבר כל המשפחה יודעת , נראה לי שאת גם יודעת פשוט מעדיפה להתעלם.
חייבת לעשות מה שטוב לי , חייבת להתגשם.
לפני 8 שנים. 4 במרץ 2016 בשעה 18:13

נפגשנו בעזריאלי, אתה גרת רחוק ואני אצל ההורים. היית גבר מאוד מושך , נראה טוב מאוד מכל אלה שיצאתי איתם לפנייך. 

זאת היתה הפגישה השלישית שלנו, רצית מקום שקט, עלינו לגג. מקום ציבורי פתוח  ומבחינתך רק שנינו שם, אתה מנשק אותי וביד השניה מכניס את היד מתחת לשמלה, אני מסמיקה נבוכה איזה פדיחה שמישהו יראה , ואותך כלום לא מעניין, אתה בשלך והיד כבר גולשת מתחת לתחתון אני קופאת במקום לא יודעת אם להגיד לך להפסיק או פשוט להינות, אתה דוחף אצבעות ואני פשוט לרגע שוכחת את עצמי, תחושה מדהימה, רטט בגוף, ופתאום אני מרגישה רטובה, איזה פדיחה, אני מוציאה לך את היד ואתה מחייך אליי . מכניס את האצבעות שלך לפה ואני מסתכלת עלייך, איזה מגעיל...

ואז אתה אומר לי : אני מבין שזאת פעם ראשונה שאת גומרת ואני מבינה שככה מרגישים כשגומרים

 

dn46​(שולט) - נהדר
לפני 8 שנים
מקלפת את המסכה - עשית לי חשק לגמור שוב בפעם הראשונה :)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י