בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 6 שנים. יום שבת, 30 במאי 2020 בשעה 6:28

עיניים ומבט תמיד עשו לי את זה יותר מישבן או חזה.

עיניים מדברות. מספרות סיפור. מעידות על האדם ומעבירות מסרים.

 

ולה יש עיניים נדירות.

אני מכיר אותה כבר מעל עשרים שנה.

הכרות שטחית בלבד. היא הייתה נערונת בת 20 עם עיניים מטורפות, כמה קילוגרמים עודפים  וילדה טובה.

לא התקרבתי לילדות כאלה בצעירותי. מצפוני לא נתן לי לחלל את נשמתה.

היא עברה לחו"ל לתקופה ארוכה ורק לאחרונה שבה לארץ.

נתקלתי בה לראשונה לפני כשנה. היא התבגרה והפכה לאישה שונה ומרשימה.

גופה השתנה לחלוטין, מלאה ביטחון עצמי, טבעת על האצבע ו3 זאטוטים. אבל העיניים נותרו.מטריפות כמו לפני שני עשורים.

החלפנו מספר משפטים והמשכנו כל אחד בדרכו. נמנע מקשרים עם נשים נשואות. אבל העיניים רצו לי בראש.

 

לפני שבוע אני פתאום נתקל בעיניים באתר הכרויות. הדופק התחזק. עדיין לא ידעתי מה מעשיה שם והתלבטתי .

 

למחרת שלחתי לה הודעה קצרה והתחלנו להתכתב.

 

חיבור עמוק ומטורף בזמן קצר ביותר. שיחות עומק על כל מה שהתפספס בשני העשורים האחרונים. על הנישואים, הגירושים, על זה שהיא שמה לב שטרפתי אותה במבט בפגישה לפני שנה.

הרצון לחבק ולגונן ביחד עם המשיכה החזקה והרצון  להכאיב ולענג מערפלים את המחשבה.

מצד אחד משיכה מטורפת.

ומצד שני הידיעה של שנינו שהיא טרם השתחררה מעברה ושהיא לא תוכל להעניק לי את הזוגיות שאני רוצה הכוללת גם את המשכיות הרצף הגנטי שלי בעולם.

המוח עמוס בלבטים. יוצא לעבוד בגינה לנקות את הראש. לתעל את הסדיסט החרמן לתרפייה שלי. ואז באמצע העבודה נשבר המרסס ואני תקוע עם 10 ליטרים של חומר לבן במיכל ללא יכולת לפזרו על העשבים השוטים.

מרגיש כאילו מישהו מעמיד אותי במבחן בשבת בבוקר.

 

פאק איט . . כנראה עוד ביקור במשתלה .

ישבנים לא יבותקו היום :)

 

M.OUT

 

 

 

לפני 6 שנים. יום שישי, 8 במאי 2020 בשעה 20:11

יושב במרפסת עם כוס העשבים הרותחת לפני השינה. ירח מלא משקיף מלמעלה. 

נזכר בפעם הראשונה שהזדיינתי פה לפני 8 שנים. על אותה ספה אמריקאית מפנקת. באוויר הפתוח ועם הרבה פחות שכנים. את מבטי המבוכה שלך כשגנחת בקולי קולות לעבר ההרים בלי יכולות לשלוט בעוצמת הקול. 

 

לפני 6 שנים. יום שלישי, 5 במאי 2020 בשעה 19:13

עוד יום מתיש הגיע לסיומו. 

תקופה ארוכה ומורכבת. שילוב של עומס עבודה מטורף, התנזרות כפויה עקב המצב ועוד כל מיני ניואנסים קטנים שהפרו את שלוותי. 

לא חסיד של פורנו. אבל היום ניסיתי לצפות קצת ואולי לרומם מעט את רוחי.  אחרי רבע שעה של בהייה במסך הבנתי שזה מיותר. אפילו לא גרם לפתיחת כפתור מכנס והזדקרות . 

מוצא את עצמי יושב במרפסת עם תה עלים חם. מקשיב לגשם הדופק על גג הפרגולה. השמיים מצויירים להפליא והראש מתנקה.  בקרוב הפוך יעטוף את הגוף והמחשבות . . 

עוד יום נגמר.  בעוד עשרה ימים מרבית העובדים יחזרו מהחל"ת ואולי העומס ייפחת. בקרוב אולי יעברו ההגבלות וניתן יהיה לגעת.  . 

עד אז תאלצו לסבול את פריקת המחשבות שלי על הדף. 

לילה טוב . 

נ.ב   

אין צורך ברחמים או תנחומים. הכל טוב. עברתי דבר או שניים בחיים. קורונה זה משחק ילדים. 

לפני 6 שנים. יום שלישי, 28 באפריל 2020 בשעה 17:17

הנרות זיכרון על אדן החלון עדיין דולרים. הזכרונות מאלו שאינם עדיין מבליחים במחשבות.  

תמיד קשה לי המעבר הזה בין יום הזיכרון ליום העצמאות. 

השנה בזכות הקורונה נחסכו ממני ההתנצלויות על כך שאני לא יוצא עם כולם לחגוג בכיכר העיר או בפאב. נחסכו ממני הסירובים למנגלים של מחר. 

השנה אני יכול להמשיך עוד קצת את השקט והלבד של יום הזיכרון.

לפעמים סגר קצר זה טוב לנפש שלי. 

72 שמח יקירתי. תהיי ראויה לקורבן אחיי ואחיותי.  

לפני 6 שנים. יום רביעי, 22 באפריל 2020 בשעה 6:56

כבר מעל חודשיים ללא סקס. לא ונילי.  לא סדיסטי.  שום סקס. 

חלק מהזמן מצליח להתמודד עם זה יפה. קובר את עצמי בעבודה. פורק אנרגיה על שק האיגרוף. עובד בגינה. 

אבל יש את הגירוי הזה שמנקר בעורף.  את תחושת הצריבה ביד שפוגשת ישבן או לחי . . או לחי של ישבן. 

את התחושה של לפיתת השיער ומשיכתו לאחור באקט החדירה. 

את גניחות העונג והכאב שמזמזמות באוזני הדמיון. 

וזה שגיליתי לפני מספר שבועות שהשכנה שלי מאוד ווקלית לא ממש עוזר  ( לכל מי שחשב לייעץ לזיין אותה.  . לא יקרה . . שכנות נשואות לא הקטע שלי כרגע ). 

בקיצור. 

פרקתי.  

מקלחת קרה ויציאה לעבודה בגינה. 

 

לפני 6 שנים. יום שבת, 28 במרץ 2020 בשעה 13:44

מצאתי את עצמי כמו בכל שבת כמעט חושב במרפסת עם כוס תה שהכנתי מעשבי הגינה שלי. 

מעשן סיגריה כמו בכל בוקר שכזה. 

ועדיין . . מרגיש שונה. 

הבידוד חודר. געגוע ליכולת שכבר אינה קיימת. 

אין אינטראקציות שמעוררות בך את הצייד. 

אין את הקרבה. זו שגורמת לצד השני להשפיל מבט כשמבטך ננעץ בעיניה. אין את חוש הריח שגורם לך לחוש בה ובשכרון החרמנות שמציף אותה כשאתה מתקרב. אין כבר שיחות אינטימיות שגורמות לך לחוש את רחשי ליבה.  

הרטיבות שעוטפת את האצבעות כשאתה חודר לנקביה. והגניחות הקטנות שנפלטות מפיה.

אני חושב שזה אחד הדברים שהכי חסרים לי בזמן הניתוק החברתי שנכפה על כולנו. שכפינו על עצמנו. בכדי להגן על היקרים לנו. 

חודש וחצי נטולי אינטימיות. . פאק זה מורגש.  

לחיי ימים טובים יותר. . כמעט שבוע חדש וטוב לכולם. 

M

לפני 6 שנים. יום שבת, 7 במרץ 2020 בשעה 11:27

יש מספר רגעים שתמיד נחרטים בזיכרון. 

הרגע הראשוני שמבטים נפגשים ונוצר הקליק הראשוני. 

הרגע הזה שאתה מתקרב ושומע את דפיקות הלב שלה מתגברות . 

הרגע הזה שאצבעותייך חודרות אליה בפעם הראשונה והרטיבות מספרת לך את שניסתה להסתיר בביישנות.  

הרגע הזה שאתה חודר אליה בפעם הראשונה ומביט עמוק בעיניה ורואה את מבטה נמס והתמסרותה מתחילה. 

וכמובן. הרגע הזה שאתה מאחוריה מול המראה וחודר בעוצמה לישבנה. מביט בה דרך המראה ורואה את עיניה נפערות כשכל קולטני הכאב וההנאה במוחה מתחברים לענן זרמים מטורף שמשחרר בך שאגה אדירה. 

לא יודע מה אתכם. . 

אבל אני רומנטיקן מכור לרגעים האלה. 

לפני 6 שנים. יום שבת, 7 במרץ 2020 בשעה 1:54

אחרי תקופה ארוכה של לילות כמעט לבנים, ביומיים האחרונים אני מצליח לישון מעל שש שעות ברצף. 

לא יודע האם זו הזקנה שהחלה לחלחל או שינויים בהרגלי הצריכה. אבל זה עושה לי טוב.  

אתמול מופע צהריים של דודו טסה בשילוב עם ויסקי ובירה עשו את שלהם. בשעה עשר וחצי כבר ספרתי כבשים. 

עוד לא 7 בבוקר ביום שבת ואני כבר אחרי התה צמחים וסיגריה במרפסת.  

השמש מתחילה לחמם את עצמותיי ואני מתחרדן לי . 

עוצם את העיניים. נהנה מהשקט שאופף עדיין את ההרים.  מדמיין אותך למרגלותיי ראשך מונח על ברכיי.  

חיוך של שבת בבוקר. 

 

לפני 6 שנים. יום שני, 10 בפברואר 2020 בשעה 16:43

לכל תושבי גוש הבטון דן.  ככה נראה ערב שיגרתי כשקר בצפון. 

כיף לגור על ההר. . . 

ומחר שלישי . . פעמיים כי טוב. 

 

לפני 7 שנים. יום שבת, 25 בינואר 2020 בשעה 6:00

שבת בבוקר. יושב במרפסת עם כוס בירה חצי ליטר מלאה בתה עשבים שלוקטו בגינה. 

ממול ניצב לו במלוא הדרו החרמון המושלג. 

אנשים נורמליים פשוט יתפעלו מיופיו. 

סדיסט בעל יקיצה טבעית פשוט ידמיין את אלפי הנפשות הסובלות בפקק בדרך לשלם מאות שקלים תמורת כמה שעות של שלג קפוא מרוח על ישבנם.  

תמונה להמחשה