הרהורים

לפני מספר חודשים פנתה אליי מישהי שהכרתי וסיפרה לי שהיא כותבת ספר. שאלה אם אהיה מעוניין להשתתף במימון להפקתו . (מאוד מתחבר לקטע הזה של מימון המונים ומגע אישי ). 

היום בערב ראש השנה הוא הגיע. סמלי משהו. 

הכרתי אותה לאחר שחוותה את המשבר הכי נורא שלה. אשה מדהימה וחזקה. 

היו בינינו הרבה יותר שיחות עומק מכל דבר אחר. 

דרכינו נפרדו מאחר והיינו בשלבים שונים בחיים. חשבתי עליה לא מעט בחיוך. בכוח הנפשי שלה והאופטימיות המדהימה. 

פתחתי הערב את הספר ועיניי נפלו על ההקדשה. 

"תודה שעזרת לי לשאת כאב באהבה". 

משפט קצר עם כל כך הרבה משמעויות.

אני לא נוטה לרגשנות, אבל המשפט הזה גרם ללב שלי להלום. 

את לא פה ולא תקראי זאת אף פעם כנראה. אבל תודה. 

אוהב. 

שנה נפלאה ושקטה .