כאילו לא פבלוב עצמו . . הוא רק עשה את הניסוי המפורסם.
אבל מדי פעם הוא קופץ לראש.
לפעמים זה מעלה חיוך על שפתיי. כמו במקרים שאני רואה פרסום חדש של מישהי שלא כתבה הרבה זמן ויודע מראש שברגע שאקרא אותו המילים יגרמו לי לעצום עיניים, לדמיין את הסיטואציה ולהזדקר (כן . .לא מכיר אותה. . לא שלי . . אבל פאק כלבה של מילים). אני קורא . . מזדקר . . מחייך וממשיך בדרכי
מצד שני יש גם את הצד המעצבן . . ילדה אמיתית שכל פעם שאני רואה את ישבנה חולף מולי . . או את הקול שלה משמיע איזה ממ קטן . היצר מאיים לפרוץ ולאחןז בה. לבעול ולחבק. להביא אותה לשיא ולראות אותה פורצת את גבולות המחשבה ומתעוררת לחיים.
בינתיים אני יושב מול זריחה . . שותה קפה שחור חזק עם הל. ממתין לשעון המעורר שיזכיר לי להתארגן ולעוף לעבודה.
בוקר טוב פבלוב. . יא בן של זונה.
בתמונה. ספסל הבאנצ' פרס שאני מדמיין אותה עם הברכיים עליו. . מנסה לחשב האם האגן שלה יהיה בדיוק בגובה הנכון.
M
