הרהורים

לא ממש יודע לשים את האצבע. 

משהו פבלובי כנראה. . .

ככל שיותר קר וסוער בחוץ, היצרים שלי מתגברים. 

זה הגיע למצב השבוע שישבנו כמה חבר'ה מהעבודה לארוחת צהריים. 

אוכלים ומשוחחים. והמחשבה שלי נודדת לדתיה הקטנה עם הפנים היפות שיושבת מולי. 

נערונת נשואה קטנטונת עם חזה מרשים ופנים יפות. 

כולם שקועים בארוחה ואני מדמיין אותה ניצבת מול המראה. אני מאחוריה מרים את חצאיתה וקורע חריץ קטן בטייטס/גרביון עבה שהיא לובשת. 

בועל את ישבנה הקטן שומע את גניחותיה ולוחש באוזניה "תגמרי גורה קטנה". 

לפתע אני שומע קול . מינו אתה איתנו ? 

רואה אותה מביטה אליי מעבר לשולחן. כנראה ריחפתי בדמיון מבלי לשים לב שמדברים איתי. 

חייכתי ואמרתי שנסחפתי רגע במחשבות על שקר כלשהו. 

סידרתי מעט את הזקפה שלא תבלוט וקמתי מהשולחן. מחייך לעצמי. 

מינו. צריך לרסן את מחשבות הסערה שלך . . זה מסוכן. 

בוקר גשום ונפלא . 

M