שעת בוקר שבת מוקדמת. שקט אופף את ההר. מדי פעם מטוס חולף מזכיר שיש פה מלחמה. יוצא אל הגינה להשקות את עצי ההדרים. הסטודנטים המתגוררים אצלי נטשו את הצפון לטובת ההגנה המדומה של בית הוריהם. כך שכמות הצמחייה שדורשת טיפול משולשת.
אלו שעות מוקדמות מדי לנשים בטייץ שעושות הליכת בוקר בפוזה. ברחוב חולפים בעלי כלבים מנומנמים השולט/ת החליטו שהם צריכים סיבוב או זקנים משכימי קום.
עומד עם הצינור בין העצים. אחד מהם מקבל גם מנת שתן עסיסית של בוקר. זה טוב להם כך שמעתי מרפול ז"ל.
המחשבות נודדות למצב המלחמתי המחרמן ולפנטזיית הממ"ד העכשווית.
אשה דתיה חולפת ברחוב, לבושה צנוע עם קריצות צמודות מתגרות המסגירות במעט את מבנה גופה.
היא לא צעירה במיוחד. אמצע שנות השלושים שלה.
חזה מרשים עם חולצה צמודה יחסית המבליטה את גודלו. מותניים צרות יחסית וישבן שיושב היטב מתחת לחצאית ארוכה.
תשומת הלב מופנית דווקא לנעלי הריצה המקצועיות שעל כפות רגליה. מעין עדות לכושרה הגופני המרשים.
לפתע מפלחת אזעקה את ההר והיא מביטה סביב בחיפוש אחר מחסה.
בואי לממ"ד, אומר לה בקול סמכותי והיא תוך שניות מזנקת במעלה המדרגות (ניחוש מוצלח הכושר הגופני שלה ).
ישובים בממ"ד בשתי פינות החדר. מכבד את עניין שמרת המרחק , הרי דתיה היא.
האזעקות בלתי פוסקות וניכר על פניה שהיא חרדה מעט.
מתחילים שיחה על מנת לסייע לה להרגע.
לאחר מספר דקות היא מפתיעה: "יישמע לך קצת מוזר" אומרת בחיוך מבויש. "אפשר חיבוק ? יעזור לי להרגע".
"ברור שאפשר " אני עונה.
בצעד איטי ונבוך היא מתקרבת. גופה נצמד אליי וראשה מונח על כתף וחזה.
מרגיש את גופה המתוח נמס בין ידי ואת פעימות ליבה מתגברות.
"סליחה" היא מתנצלת. "לא התכוונתי לגרום לך אי נוחות אדוני".
"הכל בסדר" עונה לה. "ובבקשה בלי אדוני. שמי XXXX..
חיוך מבויש שוב עולה על שפתיה.
בוחן מקרוב את פניה. שפתיים בשרניות אף לא ממש גדולות. עיני שקד יפות וגבות מסודרות מדהימות (כן . .גיליתי כבר לפני שנים שגבות עושות לי את זה . . ).
ידי מלטפת את שערה ואני חש בגופה נצמד עוד יותר ומתחכך בי מעט.
היא מרימה את פניה אליי ומתקרבת לשפתיי.
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" אני שואל.
מאיפה פתאום המוסריות החלה לצוץ פה לעזאזל ? עוברת המחשבה במוחי.
היא לא עונה. רק מתקרבת יותר לנשיקה.
אני מסובב אותה אל קיר הממ"ד. החזה המרשים נצמד לבטון.
מרים את חצאיתה ומגלה ישבן עסיסי ומוצק.
אני אפילו לא מפשיל אותו עד הסוף ומעביר יד על מפשעתה. רטיבות מעוררת מציפה את כף ידי.
חודר אליה בחדות ומרגיש את האוויר משתחרר מגופה.
היא מתחילה לזוז בקצב הולך וגובר. רוכנת מעט יותר וישבנה נפער לעיניי. שולף את איברי מתוכה ונועץ אותו בישבן המדהים והצר שלה. נוזלי הכוס שלה משמשים כחומר סיכה נהדר.
מרגיש את ישבנה לופת בחוזקה את איברי .
זמן קצר לאחר מכן היא גומרת ומחייכת . "איזה מזל שהייתה אזעקה ".
נשכבים בממ"ד עוד שעה ארוכה. בחוף מדי פעם נשמעות אזעקות והדי פיצוצים במרחק.
ואנחנו. בעולם מושלם דמיוני בממ"ד.
זו הפנטזיה לתקופת אי הוודאות הנוכחית.
מבקש לא לפתוח במלחמה של ממש עד שהצליח להגשים.
גוט שאבס.
M.
