אני חווה תקופת עומס מתישה לאחרונה.
עומס עבודה משולב עם רצון שלי לסיים כמה פרויקטים אישיים בבית.
זה גורם לחוסר רצון לסייע למחלקות אחרות ולהתרכז בעצמי.
לפני מספר ימים ביקש ממני איזה מנהל מחלקה לסייע לו ולהשתתף באיזה ישיבה עם נותן שירות חדש ישן שלו. יש להם מנהל מכירות שאני מכיר מהעבר והוא חשב שנוכחותי תסייע
הסכמתי בחוסר חשק (כן יש לי לב טוב לפעמים).
יושבים שעה ארוכה בחדר הישיבות.
מנהל המכירות המדובר מתחיל לברבר ביהירות. של אני ואני ואני.
ואני ? רק יושב משועשע בצד. שומע את דבריו וחושב על התקופה שהייתי מפרק לגרושתו את הצורה.
על הפעמים שהייתי גומר לה בפה עשר דקות לפני שיצאה לאסוף ממנו את הילדים והייתי אומר לה למסור לו דרישת שלום ותודה.
על הפעמים שהיא הייתה אמורה לשבת איתו על כל מיני הסדרים וישבנה קיבל קודם מנת בעילה והצלפה על מנת שהיא תוכל להתרכז במשהו לפני שהוא יתחיל לחפור.
ובמיוחד בכל פעם שהוא ניסה להקטין מישהו מהנוכחים בחדר. הייתי נזכר בפעמים שהיא סיפרה לי איזה סקס גרוע,יבש וחסר מעוף הוא היה.
הפגישה לא הניבה איזה פרי מבחינת העבודה.
אבל אני יצאתי ממנה עם חיוך שעזר לי להעביר עוד יום במשרד.
M