שלושה אנשים בעולם האמיתי יודעים שיש לי בלוג. ורק אחת מכירה אותו.
והיום זה כמעט השתנה.
שבוע מוזר כזה .... בימים שכולם עוטים מסכות אני מתלבט אם להסיר את שלי בפניה.
אנחנו מכירים כבר 3 ומשהו שנים אך מעולם לא החלפנו יותר משני משפטים. עובדים ביחד, אבל ללא ממשקים משותפים. והשבוע זה השתנה.
אני בוחן אנשים. עושה זאת מאז ומעולם. רואה אינטראקציות ומנתח מהצד. והיא תמיד הייתה שם בזוית העין אך מחוץ לפריים. בלתי חדירה כזאת, נשגבת.
בתקופה האחרונה משהו בה השתנה, היא נראתה מהורהרת יותר מעט עצובה אולי. אזרתי אומץ ושאלתי אותה.
* הערת מחבר - תמיד יש הפרדה מלאה בין עבודתי לבין חיי הפרטיים.
אני לא חושב שאי פעם ניהלתי התכתבות כזו אינטנסיבית בפרק זמן כל כך קצר. הרגשתי חיבור ליצור המופלא שנגלה לעיניי.
הבאתי לה מתנה סמוייה לעיניי כל לעבודה, מתנה עם טוויסט מתכתי מצורף . כנראה משהו בפנים רצה לבחון את תגובתה.
מעניין איך יסערו פה השמועות אם אניח את זה על שולחנך מול כולם ואומר "שכחת את זה אצלי אתמול" זו הייתה התגובה של הטיזרית הקטנה. משהו מסתתר שם בפנים בתוך החזות של הילדה טובה הזאת.
התחשק לי לשבור את הכללים ולפרוץ את הקשר החברי שנוצר ביננו ...לענוד לה את החפץ המתכתי ולהוריד אותה על ברכיה העדינות . לסחוף אותה לתוך עולמי השני .
פאק זו חתיכת התלבטות לפעמים להוריד את המסכות