הרהורים

כנראה שזה כמו שכלב מסמן טריטוריה.

בכל מקום עבודה גם אני צריך לסמן.

לפני 2 עשורים בדיוק היה הסימון הראשון .

הרבה לפני נושא הבדס"מ בחיי (או לפני שידעתי מה ומי אני ).

פקידת קבלה קטנטונת רזה עם חזה מרשים.

אהבה לפלרטט מעבר לדלפק . הרגישה שולטת בטריטוריה הקטנה שלה.

פעם אחת הגזימה בפלרטוט ונתקלה בתגובה שהפתיעה אותה.

אותו היום הסתיים כשהחזה שלה מעוך על שולחן מכונאים עמוס בחלקי מכונות וישבנה נבעל בחוזקה.

במקום העבודה השני שלי כבר עליתי שלב.

הראשונה הייתה מנהלת בכירה חדשה וטיזרית.

אחרי מספר פלרטוטים מצאה את עצמה על הברכיים בעמדת קפה מחלקתית עם פה מלא בכל טוב.

גי'ינגית מטורפת (חבל שלא החזיקה הרבה בתפקיד).

השנייה הייתה כבר סיפור אחר.

מנהלת מחלקה מדהימה. חכמה וסקסית. עם מבטא זר אירופאי וחיוך משובב וגם יכולת אפייה מעולה.

לאט לאט נכנסה לחיי והפכה לאחת הסיבות שגרמו לי לחייך בעבודה גם בימים הקשים ביותר.

במשך מספר חודשים נבעלה בכל הזדמנות ומקום. בשבילי תמיד תהיה לה פינה בליבי (מא פטיט פוטה בשפת עמה)

והנה עכשיו . כבר כמעט שנתיים במקום עבודה חדש.

אמנם בעלתי את הייצור הכי יפה בחברה . אבל בעיה . . היא לא בדס"מית . . ובטח לא נשלטת.

כמעט שנה עברה מאז. והמבחר לא קיים. קרוב ל180 עובדים. מתוכן רק כ30 נשים ושום ישבן מעניין לא נראה באופק.

עוד כמה חודשים כאלה וכנראה אשקול להתפטר . . .

כנראה שבאמת הגיע הזמן להתמסד ... מחשבות .