כתבתי כבר בעבר על סוג האימון שבחרתי.
מגבלות של זמן פנוי מוגבל וכו'.
לא סוג האימון שאדם דומיננטי עם נטיות סדיסטיות יבחר כבחירה ראשונה בדראפט.
שם פגשתי אותה לראשונה.
40 וקצת קילוגרמים של ילדה יפה וחצופה.
כשהתחלנו לעבוד באימונים אישיים החלפנו כמה משפטי טיזינג עם משחקי מילים שנוגדים את האתיקה.
אבל מעולם לא חצינו קוים.
מכבד אותה יותר מדי בשביל לעשות דבר כזה. ואני נהנה להתאמן כשהיא שם. משב רוח מרענן.
התחלתי בשלב מסויים להתאמן לבד. גיליתי שהרבה יותר קל לי להכאיב לעצמי מאשר להעניק לאחרים את התענוג.
מדי פעם החצופה הקטנה הייתה מתפלחת מבלי שארגיש ומגבירה את העוצמה.
גרמה לי לחייך הבארט הקטנה.
באימון הקודם היינו לבד. עשיתי קצת טיזינג שהתקרב לקו. ההתגרות שלה עוררה את ייצר החיה שבי.
עצרתי את עצמי שנייה לפני. זה לא אתי. יש דברים שלא עושים.
בסיום האימון ניגשתי ואמרתי לה. אם את מרגישה שאני מותח את הקו תגידי לי את זה בפנים.
כשהגעתי לאימון היום מעט התאכזבתי בהתחלה. גם השנייה הייתה שם.
אבל. היום היא בחרה להתאמן במתקן לצידי.
היום יש אפשרות קטנה לנקמה.
האימון שלי הסתיים כמה דקות לפני שלה.
היום תורי להגביר את העוצמה.
בחרתי את הנקודות.
תחילה הבטן (תמיד הציק לי שיש לה בטן יותר שטוחה משלי).
לאחר מכן הישבן ( הוא תמיד מוצא את עצמו מול העיניים שלי ללא יכולת לחפון או להפליק )
ואחרון חביב החזה. ( שהיא תמיד משוויצה בקיומו אך דואגת להסתירו היטב מתחת לבגדים)
נהנתי לראות את הבעות הכאב מתגברות על פניה. אבל היא החזיקה מעמד נפלא. כמה גניחות קטנות והולי בובס נפלטו מפיה.
אבל נראה שהיא מרוצה מהטוויסט באימון.
איך בא לי פעם לעשות לה אימון אחד על אחד ללא נפשות נוספות בחדר. לראות אותה נהנית מכל פולס ובסוף האימון פשוט להגיד תודה.
הנאות קטנות של דברים שלא יקרו :)
נתתי לה את הניק ואת שם האתר שתוכל לקרוא. יש בה חיבור חזק לעולם הזה אני חושב.
מקווה שאני צודק. היא ילדה מרשימה .
וזה השיר שבחרתי לאימון :