הרהורים

מחזה קצת מוזר אפשר לומר. 

רכב שחור חונה בכניסה למבנה. 

מהרכב יוצא אדם עם תיק מחשב ומקל במבוק.  

העוברים ברחוב אולי לא יבינו. אבל את כבר יודעת במה מדובר. שעת חינוך כפי שהבטיח. הוא נכנס למבנה ואת מיד תולה שלט "תיכף אשוב" ונועלת את הדלת. 

השטח הוכן מראש כפי שציווה.  חמש דקות לפני הגעתו פלאג המתכת פילח את ישבנך, מכין את החור הקטן לאיברו . הכסא הוכן במרכז החדר הצדדי.  צריך קצת פרטיות ושקט על מנת שנוכל לראות את עייניה הגדולות נפערות כשישבנה יפגוש את מקל הבמבוק הדק. 

ידייך יונתן על מדינת הכסא והחצאית תחשוף ישבן לבן וחלק. לוח קאנבס מושלם לציוריו.

את תשמעי את שריקת המקל ותחושי את צריבתו. 

דבר אחד היא אינה יודעת. ישבנה לא ייבעל היום. 

גם לא יחדור אל נרתיקה הרטוב הקטן. כל תאוותו תתנקז היישר לתוך הפה הקטן שלה כשהוא מביט עמוק לתוך עיניה ומחייך.  

I love your big baby eyes .