לפני 4 שנים. 31 באוגוסט 2019 בשעה 10:41
אין הרבה אנשים שהבליחו לביקור קצר בחיי והשאירו חותם בזכרוני.
אבל היא כנראה שכן.
רדומה עמוק בזיכרון אבל קופצת החוצה בכל הזדמנות.
בכל נסיעה לאיזור הים הצפוני. . בכל שיחה עם מישהו מאזור מגוריה.
אפילו כשעברתי יום אחד ליד המקום היחידי שבו נפגשנו לכמה דקות חפוזות של אחד על אחד.
ואני מחייך. חיוך של שמחה וכאב מהולים יחדיו.
ילדה אחת קטנה שהצליחה עם חיוך לשבור חומות שבניתי שנים.
הבוקר נזכרתי בה שוב. הייתי אמור לנסוע לים הצפוני.
מקווה שאת מאושרת ילדה.
FIN