לפני 5 שנים. 20 בספטמבר 2019 בשעה 10:23
התאהבת בכאב שלך, את לא מצליחה להשאיר אותו מאחור. את כבר לא מבחינה מי שייך למי .
לכודה בסיפור שאת מספרת לעצמך על מחר.
אי אפשר לתקן את זה
fury road
-
אני לא מאמין שאף פעם לא חשדת בכאב. והכללות כמו כולנו לכודים בלי לנסות לזוז לא מתאימות לך:)
לפני 5 שנים
little girl(נשלטת){KM}
-
נכון. אני לא נוטה להכליל.
אולי מה שהתכוונתי להגיד, שכאב ממסך. לפעמים ממכר. אותי למשל, הוא מגדיר.
זה קשה לזוז ממנו. אולי לא תמיד חייבים.
אולי מה שהתכוונתי להגיד, שכאב ממסך. לפעמים ממכר. אותי למשל, הוא מגדיר.
זה קשה לזוז ממנו. אולי לא תמיד חייבים.
לפני 5 שנים
little girl(נשלטת){KM}
-
מנגנוני הגנה נועדו להגן עלינו. תמיד אומרים את זה כמילת גנאי. אבל הם שם מסיבה. לא תמיד צריך לפרק אותם. כולנו מוסחים באופן אקטיבי או פאסיבי מ״האמת״ הבלתי נסבלת, לא?
לפני 5 שנים
fury road
-
אנחנו לא באמת מתווכחים. אלו הרי שני צדדים של המטבע. ושננו מאמינים שחשוב לא לברוח מנגיעה בפצע. אבל במקום הזה שהכאב הוא המרכז שלו לפעמים צריך לדבר על הסכנות.ואולי השאלה היא אם הפצע יצירתי אם הוא מניע . או להפך אם הוא משתק. וחוסם
לפני 5 שנים
little girl(נשלטת){KM}
-
לא ויכוח, דיון:)
עם הזמן למדתי שיותר קל לי להבין פצעים של אחרים, ולא את שלי. בגלל זה נוח בכאב.
אבל זאת אני.
עם הזמן למדתי שיותר קל לי להבין פצעים של אחרים, ולא את שלי. בגלל זה נוח בכאב.
אבל זאת אני.
לפני 5 שנים