לפני 5 שנים. 17 באוקטובר 2019 בשעה 3:07
איפשהו בתוך העייפות של אתמול -חשבתי שכל מה שאנחנו עושים זה להתמודד עם ה'אי אפשר לתקן את זה'. כל החתכים וכל התפירות, כל הפחדים בפני חתכים ופרידות .
כל החריטות בעור שעשיתי ולא עשיתי לך ,כל הכאב ,כל הפרידות וכל המריבות.
כל פעם שהולכים לאיבוד, וכל השחיקה. זה הכל כדי לבדוק אם אנחנו עדיין שומעים, אם זה קיים .
ועדיין אנחנו לא יודעים אם אפשר לתקן את זה. אבל לא ויתרנו. וכנראה שאף לא נוכל לתקן את עצמנו באמת. אבל תראי איזה אבנים יפות אנחנו מוצאים על החוף בדרך.
הרגעים האלו שזה מרגיש כמו איברים פנימיים.
