שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פנימה החוצה פנימה

מתקדמים.התקדמנו.נתקדם.
לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2005 בשעה 14:51

וואו, כמה חיוכים מלגלגים הטקסט הזה הולך לגרור אחריו.... אפילו יותר מדודו טופז....

בכל מקרה, רציתי לשתף אתכם במחשבה שאני סוחב איתי בערך מאיזור סוף התיכון.

"החיים צריכים להיגמר איפשהו באיזור גיל 18-20 או לחלופין אחרי שהזדיינת מספר מספק של פעמים"

מן הסתם, אם אני כותב לכם את השורות הללו אז לא מימשתי כלום, אבל מידי פעם ככה זה מבזיק לי שוב באחד החלקים של המוח.

כאילו, בשביל מה צריך את השטויות האלה של לעבוד, להרוויח כסף, לנסות להתקדם (להתקדם לאן? למעלה? הצידה?) לנסות להרשים איזה בת אלף זונות בגלל שהיא עושה לך רשרוש בלב.
די, היינו פה קצת, הזדיינו, אהבנו, שמענו מוזיקה טובה, ראינו את מכבי חיפה לוקחת אליפות. מספיק לא?

בערך בקטע הזה אני מגיע לשאלה של "אז למה באמת אנחנו פה?" ואז אני חושב - מה אני, איזה פילוסוף יווני מתרומם שהולך בחלוק רחצה כל החיים. והולך לשחק פיפא או משהו....

יא אללה, תיירי הנרי הזה כזה מלך.....

שיהיה בכיף, אה?

דסדמונה{שטן} - אתה חמוד...אבל, החיים מתחילים לדעתי האישית והסובייקטיבית מאוד, אי שם בסביבות גיל 30 ויש כאלו שאומרים אפילו 40...ואמא שלי שמתקרבת לגיל 60 אומרת שאלו הן השנים הכי יפות שלה...מבטיחה לך שיש לך עוד הרבה למה לצפות...תנסה ולא תתאכזב :)
לפני 18 שנים
נוגע איפה שכואב​(שולט) - כן, ציפיתי לתגובות של "החיים מתחילים רק בגיל X"
אבל נקודת הראות שלי היא, שככל שמתבגרים יש כל כך הרבה אפרוריות בחיים, מן ראפטינג שנמשך כמה עשרות שנים שבסוף כולם מגיעים לאותו מקום - לאדמה.
אז בשביל מה?
לפני 18 שנים
ושתי - אז....מנקודת הנחה זו אני מגיעה למסקנה ש....אולי נסיים את חיינו באיזו התאבדות מתוקשרת? :-))
לפחות אם הכל אפור וחוזר על עצמו נלך עם הרבה רעש
וזיקוקים
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י