וואו, כמה חיוכים מלגלגים הטקסט הזה הולך לגרור אחריו.... אפילו יותר מדודו טופז....
בכל מקרה, רציתי לשתף אתכם במחשבה שאני סוחב איתי בערך מאיזור סוף התיכון.
"החיים צריכים להיגמר איפשהו באיזור גיל 18-20 או לחלופין אחרי שהזדיינת מספר מספק של פעמים"
מן הסתם, אם אני כותב לכם את השורות הללו אז לא מימשתי כלום, אבל מידי פעם ככה זה מבזיק לי שוב באחד החלקים של המוח.
כאילו, בשביל מה צריך את השטויות האלה של לעבוד, להרוויח כסף, לנסות להתקדם (להתקדם לאן? למעלה? הצידה?) לנסות להרשים איזה בת אלף זונות בגלל שהיא עושה לך רשרוש בלב.
די, היינו פה קצת, הזדיינו, אהבנו, שמענו מוזיקה טובה, ראינו את מכבי חיפה לוקחת אליפות. מספיק לא?
בערך בקטע הזה אני מגיע לשאלה של "אז למה באמת אנחנו פה?" ואז אני חושב - מה אני, איזה פילוסוף יווני מתרומם שהולך בחלוק רחצה כל החיים. והולך לשחק פיפא או משהו....
יא אללה, תיירי הנרי הזה כזה מלך.....
שיהיה בכיף, אה?
לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2005 בשעה 14:51
