לפני 18 שנים. 18 במרץ 2006 בשעה 20:04
קשה לי.
אני מרגיש שאני רק רוצה לפרוש ידיים ולשקוע. נמאס לי להילחם במים מבלי אפילו לראות את החוף.
אני מרגיש כל כך ריק מבפנים. כלום. אני חושב שהפסקתי להרגיש באמת.
לא שמחה, לא עצב. אדישות, כל היום.
אף אחד לא מכיר אותי באמת, מישהו בכלל רוצה?
מצד אחד אני מרגיש חלול בלי מערכת יחסים בחיי, מצד שני כל כך קשה לי עם העובדה שזה כל כך חסר לי.
מה? אני לא מספיק טוב לעצמי?!
כשהייתי ילד, היה את הימים האלה, ימים שטמנו בחובם משהו מיוחד, שהייתי קם מלא התרגשות, ציפייה.
אני לא חושב שבשנתיים האחרונות התעוררתי עם ציפייה.
עד מתי?
