פנימה החוצה פנימה

חזרתי עכשיו הבייתה.
עצרתי מול החניה ואז התמונות עלו.

*פלאשבק*

הזמן : לפני שנתיים
המקום : בבית

הכלבה שוב ברחה מהחצר, וכמובן שהיא ישר באה אליי להתגאות בהישג הנכבד.

"יופי, ברחת שוב. בו - הו. עכשיו תחזרי."

פתאום ! כלב ממול. מבט ואז ריצה.

המבט היה כל כך ממוקד שהאוטו שבדיוק עבר לא עניין אותה, אפילו לא במעט.

זה היה לפני שנתיים אבל אני לעולם לא אשכח את התמונות הללו. אותה מסתבכת בתוך הגלגלים, ואז מתחילה לרוץ על המדרכה ביללות. אוי היללות.

אחרי שניה של קיפאון רצתי אליה. הייתי המום שהיא עוד בחיים, היא לא התכוונה לוותר בקלות.

בהיסטריה הסענו אותה לוטרינר. מבחוץ היא עדיין נראתה כמו מלאך, כנראה שמבפנים השעון התחיל לתקתק.

בערב, כשבאנו לקחת אותה הבייתה (הייתה אמורה להיות כבר בריאה, הכלבה) היא קמה לקראתנו ואז היא נפלה. וזהו, יותר לא קמה.

איך בכיתי....