לפני 4 שנים. 17 ביולי 2019 בשעה 9:37
אני. מסרבת. בעקשנות. לקחת. אחריות. על. הדברים. שעושים. לי. כואב.
והטמטום הוא פשוט. פשוט מאוד:
אני מעדיפה לייצר לעצמי סיטואציות חוזרות ונשנות שמסבות לי כאב וסבל מול איש אחד שלא היה נכון לי כשהיינו "יחד" והמשיך להיות לא נכון לי גם כשאנחנו באופן רשמי לא נמצאים האחד בחייו של השניה (עלאק) מאשר לבצע חיתוך אחד גס וכואב שיוציא אותו מחיי באופן מוחלט וסופי, מתוך איזו אמונה שלא אוכל להתמודד עם הכאב והסבל הזה. שזה מטומטם. כי זה כאב וסבל וזה כאב וסבל. אז למה המוח הטיפש שלי לא מבין שחרא זה חרא ורק הצבע והמרקם שונים?
במקום זה, אני מייחלת לרגע שבו הוא (שוב) יעיף אותי מהחיים שלו, כדי שאני לא אצטרך להיות זו שלוקחת את האחריות.
משהו שידעתי כבר מזמן: מודעות - גבוהה ככל שתהיה - לא מספיקה. בשיט.
אני עייפה.
ממני.
ממש.