בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני 4 חודשים. 21 ביולי 2021, 11:51

היא לא אוהבת כאשר אני גומר לה על הרגלים, זה מלכלך לה את הנעלים, כף הרגל ועם היא עם גרביונים אז זה באמת מכעיס אותה.

אני יודע, גם אם היא עדיין לא לחלוטין הבינה את זה, שמסתתרת בתוכה מלכה אמיתית. מדהימה ושולטת ביד רמה, לכן אני מגשש, מותח גבולות ומחכה שהיא תפרוץ החוצה לאוויר העולם.  

לכן היום הייתי ילד רע, ובזמן שירדתי לה גמרתי לה על הרגליים, ומאחר והתאפקתי כמה ימים רק בשביל הרגע הזה עשיתי המון לכלוך... "עכשיו אני צריכה להוריד את הגרביונים" היא אמרה, לי הייתה הצעה מוכנה "אני אלבש אותם...". היה לה מבט חצי כועס חצי לא מאמין. היא פשטה את הגרביונים, שקעה לתוך הכיסא שלה ומסרה לי אותם. עמדתי מולה, חצי עירום, ולאט לאט לבשתי אותם. נעמדתי מולה, עשיתי סיבוב וחיכיתי לתגובה. אין ספק שזה גירה אותה באופן שהיא לא ציפתה לה.

מסרתי לה את התחתונים שלי, סידרתי את החבילה שתשיב בנוחות, לבשתי את מכנסי ונעלתי את נעלי. שניה לפני שהסתובבתי ויצאתי ממשרדי, רק ווידאתי כי הגרביונים מציצים מהמכנסים. 

 

שעתיים אחרי, בעודי עומד בתור לארוחת הצהריים, לפתע הרגשתי אצבע מגששת לי בגב ונכנסת לי לתוך המכנסיים. נראה לי שהיא באמת הופתע לגלות שאני עדיין איתם.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י