לפני 5 שנים. יום שלישי, 12 באוקטובר 2021 בשעה 6:55
את מזמינה אותי משרד שלך, יושבת בפיסוק שלא משאיר לי כל ברירה, התחתונים כבר זורקים כלאחר יד על הרצפה...
עוד לפני שאני מספיק להבין הראש שלי לחוץ בין ירכיך, ידיך מושכות בשערי, רגילך חובקות את ראשי, לוחצות כימעט חונקות. אין לי אוויר, אך לשוני יודעת מעצמה למצוא את הנקודה הנכונה. הזמן כמו נצח, עוצר ונעלם, אני באבד את עצמי בתוכך עד שמגיע הרעד ואיתו גל רטיבות בטעם גן עדן. אני רוצה להמשיך עוד ועוד אך את מושכת את ראשי רחוק ממך. אני מתחנן לעוד ואת ,בתמורה, מועכת לי את הזין הזקור שלי עד שאני גומר לך על הנעלים.
אני תמיד יוצא מפגישה כזו לא מסופק, אך לא מסוגל לחכות עד הפעם הבאה...
תודה לך.