בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני שנה. 29 ביוני 2023 בשעה 16:05

לא יודע מה יש בלבישת בגדי נשים, אך אני תמיד מצאתי את זה מושך ומרגש.

כבר בתור נער, אני זוכר את עצמי מתגנב לחדרן של ידידות שלי מבית הספר, לובש את הבגדים שלהן, מאונן ומתחרפן מרוב ההנאה הלא ברורה שזה נתן לי.

בחיי הבוגרים התחביב הזה בא והלך, לפעמים יותר ולפעמים בכלל לא. לאחרונה יש לי "ידידה" שמאוד מתחברת לקטע הזה ואני נהנה לספק את הפטיש הזה בשבילה.

לעיתים, אוזר את האומץ להתלבש בפומבי. להסתובב ברחוב לבוש עם תחתונים, גרביונים וחזיה מתחת לבגדים. היו כמה פעמים, בביקור לילי בעירים רחוקות שהעזתי להתלבש ממש, הכל כולל הכל ולהסתובב כך ברחוב. אני מתקשה לתאר את ההנאה המהולה בפחד שזה נתן לי...

Netrunner​(נשלט) - באמת זה מה שעשית כשהיית ילד? מגניב
לפני שנה
ענןקטן​(נשלט) - יותר גילאי העשרה. הזיכרון הכי מוקדם שיש לי מזה הוא מגיל 14. זה היה בבית של המורה הפרטית שלי לאנגלית, שהבת שלה הייתה קטנה ממנה בשנה.
באחת הפעמים, הייתי בבית של המורה, רק שנינו, והיא הלכה לעשות שיחה בטלפון (זה היה כמובן לפני המצאת המכשירים הניידים), ישבתי לבדי בחדר (של הבת, שם היה השיעור), שומע את רחשי השיחה מהסלון, בשלב כלשהו התחלתי לחטט בארון הבגדים (פטיש מאוד קשה שלי, עד היום אני מוצא המון סיפוק לחטט בארונות בגדים של אנשים אחרים), עד שהגעתי למגירת התחתונים שלה.
אוננתי עם התחתון, גמרתי כלכך מהר שזה הפתיע אותי לגמרי, עד כדי כך מפתיעה שלא הספקתי לשלוט במעשה והשהשפיך הכתים את התחתונים.
אחרי שניה של פניקה, דחפתי את התחתונים לכיס המכנסיים. בשבוע הבא, דאגתי לנקות אותם וניצלתי רגע שהייתי לבד בחדר כדי להחזיר אותם למקום.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י