אני עדיין חושבת על מה לכתוב
החלטתי לכתוב באמת הגיע הזמן אחרי הרבה חודשים שהכל יושב אצלי בבטן באמת הגיע הזמן להוציא הכל החוצה לפרק לשחרר את המוח והראש ממחשבות לא לחשוב על כלום ורק לכתוב
על הכל
על הגרוש המנייק שלי שלא מפסיק להציק
על העבודה שמוציאה לי את כל הרוח מהפרשים
על הבוסית המעצבנת שלי שבא לי להוריד לה את החיוך מהפנים
על פקידת הבנק שמתקשרת להודיע לי שחרגתי בחשבון ומה יהיה
ואז הדמעות יוצאות כמו נהר שלא נגמר ואני חושבת מה יהיה איתי ??
אבל אז אני מגיעה הבייתה ורואה את ארבעת המקסימים שלי שנותים לי כל כך הרבהכוחות ואני מסתכלת עליהם ואני יודעת שיש לי הרבה יותר ממה שיש להרבה אנשים אחרים אז אני צריכה להודות על מה שיש לי ולא להסתכל על מה שאין לי.
איש חכם אמר לי פעם שצריך להיות אופטימים אז אני מנסה אולי בסוף אני אצליח.
אז שלום פאסימיות וברוכים הבאים אופטימיות.
