אשה שמרוכזת בעצמה היא גם יתרון, איפשהו.
אשתי לא מתקשרת אלי במהלך היום אף פעם, אלא אם היא צריכה משהו, וזה לא קורה בדר"כ. אפשר לומר שאנימקבל ממנה טלפון בשעות העבודה, בתדירות של פעם בשלושה שבועות. היא עסוקה בעבודתה + אני לא מאד מעניין אותה + היא מרוכזת בעצמה.
יש לזה חסרונות, לעובדה שאשתך לא מקרקרת סביבך והיא לא קנאית לך (לזמן שלי היא דווקא קנאית, היא מעדיפה שאהיה איתה וכו', גם מטעמי עזרה - שאעזור לה עם המטלות והמשימות), ולא מאד מקשיבה לך, וגם לא שואלת איך אתה מרגיש.
כן, זה המצב - היא לא שואלת איך אני מרגיש, כי היא יוצאת מתוך הנחה שאני מרגיש טוב, והיא לא שואלת מה שלומי, והיא לא מבקשת שאפתח בפניה את צפונות נפשי.
אני סטטיסט בבית - ממלא תפקיד:)
והאמת שאני די מעדיף את זה על אשה שהייתה מבלבלת לי את המוח כל היום, שואלת אלף שאלות ואיך אני ולמה אני ומתרכזת בי. אני לא אוהב שמתרכזים בי. חבר שלי מקבל 10 טלפונים ביום מאשתו, ואני עד לשיחות האלה ולא מבין על מה אפשר לדבר כל כך הרבה:
"מה קורה?"
"מה נשמע"?
"אתה הולך היום ל...?"
כן/לא, בלה בלה בלה". לא מעניין, די!! תני לו זמן להיות לבד, לבחור, וגם אתה - מה אתה מתקשר אליה?
אשתי למשל לא שואלת אותי:"תגיד ממי, לא מפריע לך שאנחנו עושים סקס רק פעם בשבוע?"
או:
"לא מפריע לך שאני לא רוצה להשתין עליך?" או לחילופין: "מפריע לך שאני לא רוצה להשתין עליך"?
או: לא מפריע לך שהסשנים שאתה רוצה ממני לא מאד עושים לי את זה"?
ראיתי ביום שישי זוג במסיבת סיום של הכדורסל של הבת שלי - היא נצמדה אליו ודיברה איתו מקרוב עם חיוך ונגעה בו וליטפה את שיערו, ואיפה זה ואיפה אשתי..
אבל רק במצבים כאלה זה מפריע לי, בדר"כ אני נהנה מהחופש.