אז אשתי הצהירה שהיא רוצה להחליף את המיטה שלנו במיטה קטנה יותר. כיום המיטה ברוחב 1.80, והיא רוצה להחליף ל 1.60.
"למה?" שאלתי.
"כדי שתהיה יותר קרוב אלי" היא מרה. היא לא אמרה "כדי שאהיה יותר קרובה אליך" כלומר - אני זה שצריך לבצע את פעולת ההתקרבות ולא היא.
"מעולה" אמרתי בחיוך.
"אז קדימה, בואי נלך ביום שישי ונקנה מיטה חדשה".
"לקראת סוף שנה" היא ענתה.
"למה בסוף שנה?" שאלתי
"כי אז יש מבצעים" היא ענתה.
האם מבצעים מנהלים לי את החיים? האם למבצעים יש השפעה על חיי הזוגיות שלי? ועל חיי המין שלי - כתוצאה מחיי הזוגיות..?
"ממי, אני מוכן לשלם עוד קצת בשביל להיות קרוב אלייך" צחקתי.
היא לא הגיבה.
בכלל, חוסר התגובה שמתבטאת בהתעלמות מוחלטת ממה שנאמר לה, זה משהו שהיא ירשה מאבא שלה, שבתורו קנה את הזכות הזו בתור ילד שמנת - בן יחיד.
היא עושה את זה גם עם הילדים כשהם אומרים לה משהו שאינו לרוחה. לא יאומן שההרגלים ההזויים האלה לא נעלמים עם השנים, וכיום אפילו הילדים שלנו ערים לזה.
בערב באה חברה של הבת שלנו הקטנה לישון אצלה. שתיהן בנות 7.5. מתוקות.
למה אני מספר את זה?
כי בערך בחמש בבוקר הרגשתי חמימות נעימה - גוף חם נצמד אלי.
"אהה, חייכתי לעצמי, הנה היא כבר רוצה להתקרב אלי וזה באמת מתקשר לאמירה שלה קודם על החלפת המיטה למיטה צרה מדי. אהה, הנה היא נצמדת אלי, איזה כיף".
ואז שמעתי את המים יורדים בשירותים שליד. אז איך ייתכן שהמים יורדים שם, וכאן יש חמימות נעימה בגב?
פקחתי את עיני, הסתובבתי וקלטתי שזו בת ה 7.5 המתוקה שלי (הבת שלי, כן..) שנצמדה אלי כמו חתולה.
"מה את עושה פה , מתוקית?" שאלתי.
"לא יכולה להירדם", היא אמרה
"לכי לחדר שלך, אם עומר תקום במקרה ותראה שאת לא שם - היא תיבהל אמרתי.
היא באמת קמה וחזרה למיטה במהירות, כזו חמודה.
ואני חייכתי לעצמי ואמרתי: איפה אתה חי, בן אדם? איזה להתקרב ואיזה נעליים, היא עם עצמה.
באחחה"צ למחרת סיפרתי את הסיפור לאשתי, והיא אמרה "הממ.. אפילו לא חייכה.
זהו. "הממ" זה הבן של שתיקה מוחלטת.
מה אני הייתי אומר במקומה:
"היית רוצה שזו תהיה אני?"
"זה היה מעמיד לך או "זה היה כיף לך?
"ציפית לזה"?
"אתה אוהב שאני נצמדת אליך מאחור?"
"הלילה אצמד אליך "
כן, גם אני חי בסרט כנראה. אם לא יצמידו אותה אלי עם דבק 3 שניות, זה לא יקרה.