לפני 35 שנה, בחולון, הייתה לי שכנה ולה 3 ילדים. הקטנה הייתה גדולה ממני ב5 שנים. השכנה הייתה אשה טובה אך נרגנת ועצבנית רוב הזמן, כנראה שבגלל שבעלה מת במהלך שירותו הצבאי, מדום לב, והותיר אותה עם 3 ילדים קטנים. היא לא התחתנה שוב מעולם.
ביום הזיכרון האחרון, ואחרי שלא ראיתי אותה אולי 30 שנה, מגיל 17, נכנסתי לאתר "יזכור" של משרד הביטחון. זה אתר מדהים, והקשתי את שמו של הבעל. עלתה תמונתו וסיפור חייו.
למטה יש מקום לכתוב משהו, ושם ראיתי שהבת הקטנה שלו כתבה משהו. היא הייתה בת 5 אולי כשהוא נפטר. היא כתבה את זה ממש ביום הזיכרון, שמאד קשה לה עד היום ושיש לה וואקום, ריק, ושהשנים לא עזרו והחסר נותר גדול. זה שבר את ליבי. בכלל יש לי אישיו לנושא הרוגי צה"ל וכו', אבל זה בפעם אחרת. כלומר - אני נכנסתי לאתר "יזכור" ממש באותו היום שהיא כתבה.
היום היא קצת אחרי 50.
נכנסתי לפייסבוק שלה, ראיתי אותה. הייתי מזהה אותו בקלות ברחוב, בטוח, יש לי זיכרון פסיכי לפרצופים.
בכל אופן, אחרי סקס נחמד מאד ביום חמישי, הלכתי לישון וחלמתי על אמא שלה, חלום משעשע אפילו. התעוררתי מהחלום, והיה לי מאד קשה להירדם אח"כ, חשבתי עליה, על בת ה 50 הזו, מעניין מה איתה, מי היא היום. היא הייתה שכנה שלי אבל גדולה ממני בכמה שנים ולא היה קשר בכלל. רציתי לעזור לה.
התעוררתי בבוקר מוקדם ושלחתי לה הצעת חברות בפייסבוק. מעניין אם היא תגיב.