אתמול ראיתי את המשחק בין ארגנטינה לקרואטיה, והיא - לא היה לה כוח לחכות לי עם הפרק האחרון של "הלוטוס הלבן", והחליטה לצפות בו לבד. זה ממש מרגיז אותי וגם וגם וגם מעורר בי חשש מהעתיד: מה יהיה אם יקרה לי משהו ואחלה או משהו כזה, גם אז לא יהיה לה כח להמתין? או שהיא לא תמתין למותי? הרי היא לא תטפל בי כמו שאמא שלי טיפלה באבי ז"ל. הקטע הזה של טיפול באחר הוא זר לה, זה ברור לי.
היא תעיף אותי למוסד ותתקדם בחייה ומדי פעם תבוא לבקר, אולי.
נזכרתי שלפני שנים רבות הכרתי מישהי מהאתר כאן, והיא ממש גילתה את היותה נשלטת תקופה קצרה לפני. בזמן המונדיאל היא הכירה בחור אחד או שניים, וכל משחק כרעה למרגלותיהם וליקקה את כפות רגליהם ומצצה להם, וסיכמה את המצב בזה שהיא אף פעם לא חשבה שהיא תוכל ליהנות ממשחק כדורגל.
אז במחצית השניה, כאשר הגברת צפתה בלוטוס הלבן, חשבתי שהיה יכול להיות נחמד אם הייתי יכול לקרוא לה באותו רגע, לשלוף אותה מהמיטה עם קולר , להוליך אותה למטה ולהושיב אותה שתרד לי עד סוף המשחק כמו כלבה טובה, ומדי פעם לזרוק עליה קליפות גרעינים ולסטור לה.
במקום זה ליטפתי את הכלב החמוד שהניח על ירכי את ראשו.