בעולם אחר, בגלגול אחר, הייתי רוצה להיוולד קיבוצניק מהדרום. לגור בשקט, עם אותם חברים, עם אותן משפחות, להסתפק במועט, לא להיות במירוץ המטורף של המרכז, להיות מחלק מקהילה, ורצוי קהילה נחמדה ונעימה (וכן, אני יודע שלא כולם מלקקים דבש..).
אני מבקר בקיבוצים ומושבים מדי פעם, ומאד אוהב את זה שהכל רגוע, מאד יפה בחלקים המשותפים, הרבה ירוק, והבתים צנועים, לא שיפצו אותם 30 שנה לפחות ואני אוהב את זה.
ובחורף קר מאד בדרום, ויש אובך וקצת חול ואבק מתעופפים ברוח. והכל פתוח ותמיד אפשר לקפוץ לראות שטפונות.
ביקרתי לפני שנה באיזה יישוב, בחורף. משפחה: זוג הורים ושתי בנות. מקום קטן מאד, שעה שלוש בצהריים. האישה, מורה בבית ספר אזורי, יושבת עם כוס נס קפה ומתחממת. התנור עובד וגם מזגן קטן. אחת הבנות אצל חברה והשניה הולכת לספריה הקטנה לקחת ספר. זה דווקא יישוב באיזור אום אל פחם, שקד או ריחן עד כמה שאני זוכר.
וחשבתי שבקור הזה, בשקט הזה, חייבים בני הזוג ממש לחיות אחד את השני. חוזרים הביתה בארבע חמש וזהו. אתם ביחד - כולם ביחד. וכשקר בחוץ, בטו עושים יותר סקס. היה בבית ריח טוב של אוכל ביתי שהאשה הכינה.
כשאני בא הבייתה בחמש או שש, יש אולי ריח של השניצלים שהעוזרת מכינה, או במקרה הטוב ריח חזה עוף שהילדים הכינו. אין ריח של בישולים ביתיים.
ואשתי חוזרת בכלל לקראת שבע בדר"כ. לפעמים יש לה ציפורניים ולפעמים ספר וכו'. אני חושב שרמת הטיפוח לא דומה ביישובים מרוחקים, כי אין זמינות כמו במרכז הארץ. צריך לנסוע המון ממקום למקום. היא חוזרת עייפה, לפעמים מרוצה אך בדר"כ עם שלל טענות כלפי כל העולם ואשתו. לעיתים גם כלפיי כמובן, למרות שאין לה סיבות.
אני רוצה לומר לה: יאללה מספיק עם התלונות על כל התלונות, מספיק עם העייפות, תמיד יהיה מישהו שיעצבן אותך, תמיד יהיה משהו שירגיז אותך, אלו החיים יקירתי, מה לא הבנת עד עכשיו?
אז אני אומר לה שהכל בראש וצריך לשנות את הראש. אין עבודה שאינה מבזה את בעליה - זה המשפט. גם לרופא המנתח קשה, וגם לעו"ד המצליח קשה, כולם אוכלים חרא עם כפיות. מה, להגיש סיכומים לביהמ"ש זה כיף? לא!! זה מלחיץ אש. וכו' וכו'.
אז כשביקרתי באיזור עין יהב - ספיר לפני כמה ימים, הבחור מהמושב שם נכנס הבייתה לרגע ויצא החוצה עם קפה. ברור לי שהוא מזיין יותר ממני, זה בטוח!! כי אין שם מה לעשות, פשוט ככה! לכן גם מביאים4 -5 ילדים. רגע - יש שם מה לעשות: לעבוד בחקלאות, לקרוא ספר, לנוח, להסיע ילדים לחוגים, חברים וכו'. אבל הכל נראה לפחות לי, המבקר העירוני הדי דביל, די רגוע.
והשיח שמתנופף ברוח, הוא יפה לי בעיניים. זה לא שאנחנו כל יום יוצאים, אבל בהחלט יוצאים להצגות, לארוחות וכו'. מה עושים במושב או קיבוץ כזה?
כנראה שאותו הדבר, ככה לפחות הם אומרים:)