נפגשתי עם אשת עסקים רצינית בצפון, מישהי עם כמה עסקים גדולים ועוד מכר שלה. שניהם צפוניים - גליל עליון מזרחי, אזור טבריה. יש שם בעסקים הגדולים אחוז יפה של ערבים שעובדים בכל התפקידים.
תוך כדי השיחה נכנסה המזכירה הערביה שלה, נחמדה מאד ונראית לא רע, והציעה משהו לשתות. כן מותק, לא מותק וכו', והיא יצאה מהחדר.
הייתי עם שותפה שלי, מבוגרת, בת 70 בערך.
אשת העסקים חייכה.
"מה?" שאלתי.
"הם לא רגילים לזה" אמרה למכר שלה.
ולפני ששאלתי למה אנחנו לא רגילים במרכז שקורה שם, הוא אמר:
"זוכרת את אודי שעבד אצל זה וזה, אז הוא והבחורה ביחד עכשיו"
היא חייכה.
שאלתי: "היא ערביה?"
הם הנהנו בחיוך.
יש כאן כמה כאלה, אתם לא מבינים מה הולך כאן.
"ואיפה הם עכשיו, איפה הם גרים?" שאלתי, מנסה להבין מה הדינמיקה של מהלך כזה.
"עברו לארה"ב" הוא אמר
חזרתי הבייתה מכביש 6, מהרהר בכך שבהחלט היה מתאים לי לצאת או לנהל מערכת יחסים עם ערביה. קודם כל זה משהו ממש לא מוכר. שנית, הן נראות לי יותר חיות וחיוניות מהיהודיות שלנו, הענוגות. המפגש היחיד שלי עם ערביות הוא בסופר, וגם שם מדי פעם יש איזו "כוכבת" שמחייכת ומסתכלת. אבל הן נראות לי פשוט יותר חמות וזורמות וזה מאד מסקרן אותי. היא תגיד לי מדי פעם מילים בערבית ואני יודע קצת אז יכול להיות נחמד, כמובן אם אח/אבא או קרוב אחר לא ידאגו לחסל אותנו..
פעם נכנסתי לחנות בשוק רמלוד, שם מוכרים תחתוני חוטיני ובגדים סקסיים על גבול הזנותיים, כדי לקנות לאשתי אחד כזה לפני נסיעה של שנינו לבד לחו"ל.
בחנות הסתובבה חרדית, כזאת שחזרה בתשובה ואתה רואה שאללה יסטור מה היא הייתה לפני כן ולא רוצה לחשוב (או אולי כן..) מה עשתה לפני כן ומאיפה באה, ופשוט אספה חבילה של חוטינים.
"מי קונה כאן?" שאלתי, זו הייתה שעת צהריים.
"במיוחד חרדיות וערביות" הוא אמר. הן לובשות את זה מתחת לבגדים וכשהבעל בא, הוא כזה חרמן והן מדליקות אותו בשנייה.
הבגדים הסקסיים שאשתי פעם קיבלה ליום הולדת מאיזו חברה, היו כאלה פרווה, של חמודות כאלה שלובשות בייבי דול, אבל אשתי יודעת שאני צריך משהו זנותי יותר.