ראיתי היום באזור התחנה המרכזית את הכתובת הזו :" זה מה שרצית לעשות כשתהיה גדול?"
לא, בהחלט לא. רציתי להיות בראש הפירמידה, אבל לא הבנתי אז, או לא חשבתי שאין לי את היכולות לכך, ובאמת אין לי, מודה. אני מרוויח טוב מאד והכל בסדר, אבל לא הבן אדם להיות בראש הפירמידה. אני שואל את עצמי באיזה גיל ויתרתי על זה? נראה לי שזה היה בגיל צעיר יחסית, הויתור. אולי מרגע שהבנתי את הקושי בכך ונכוויתי בהשפלה כזו או אחרת, לא זוכר בדיוק מה היה.
חשבתי שאהיה עשיר, ממש עשיר, אבל זה לא קרה, והסיכוי שיקרה לא רב מאד. חשבתי שאעשה עסקים בינלאומיים ולזה לא קרה. אני מוכר בעיסוק שלי ואולי די בכך? לא יודע, זה לא מספיק לי.
אם אבי ז"ל היה בחיים היום, האם היה מרוצה מהישגי? וואו, נראה לי שלא. הוא היה מרוצה ממצבי הכספי, כנראה שכן, אבל הוא חשב שאהיה כוכב.
ולגבי סקס: לא היו לי חלומות גדולים בתחום הזה. תמיד אהבתי מאד נשים יפות ואכן התחתנתי עם אחת כזו והסקס איתה, כשמתרחש, הוא די טוב. היא מאד יפה וזה מסייע מאד.
יש לי חבר טוב שהוא "בראש הפירמידה" ומתוקף עיסוקי אני פוגש לעיתים אנשים כאלה, ובאמת באמת שאני לא יכול להיות כזה, אין לי את המשאבים המנטליים לכך. את הכישורים האינטלקטואלים יש לי בהחלט אבל לא את המנטליות של להיות הכי תותח בחדר, להכתיב דרך ברורה, לעמוד על שלי עד הסוף, לשחק את המשא ומתן כמו שצריך, לא, אין לי את זה. אני פשרן בן פשרנים. יש לזה יתרונות - אני נינוח מאד, נעים לי, קל לי, אני לא גורם לאחרים לנוע בכורסתם כמו שאומרים, אבל מאידך אני בטוח מפסיד מזה כסף מדי פעם. כמו שחבר שלי טוב אומר "אתה לא ערס".
זה גם מתבטא בזה שאני לא רודף נשים, לא מתחיל עם נשים למרות שיכול בהחלט וגם יודע איך. למה אני לא מזיין מהצד? כי אין לי כוח לנהל רומן, ועל זה הפוסט הבא.