אז הייתה לנו הופעה של אמן אורח, - אסף אמדורסקי המדהים. אני אוהב אותו והייתי בהופעה שלו בבארבי לפני המלחמה. הוא הביא איתו את ערן צור שהיה תותח על, יש לו אנרגיות פסיכיות.
ולענייננו: אחת החיילות, מישהי קצת מופרעת מאיזו יישוב בשומרון שהוא לא ממש התנחלות, באה עם אמא שלה.
החיילת הזו עברה דירה, כנראה רק עם האמא, לאזור קריית אונו או פתח תקווה.
אמא שלה: 1.65, בת 45 בערך, ישבן שווה מאד, עגילי חישוקים, שיער צבוע כמובן ואסוף. פעם הייתי אומר שהיא פרח'ה, היום אני אומר שהיא שווה. אשה באמצע החיים שעברו עליה כמה דברים. אתה מבין את זה לפי הלבוש - אין שם כסף, היא לא לבושה מותגים, הכל בייסיק: הג'ינס, החולצה, אין תכשיטים יקרים, היא לא נראית יקרה. אבל היא נראית טוב, היא שמורה מאד. נעצבי בה מבטים עד שאחד החברים אמר לי "שמת עין על אמא של X, אה?"
הודיתי ואמרתי שכן. הגעתי לגיל שאני מסתכל על אמא של החיילת ולא על החיילת.
אחחח איזו אמא מתוקה יש לך, רציתי לומר לה. אם הייתי גרוש, הייתי שואל את החיילת איך אני יוצר אם אמא שלה מגע. ברור לי שהיא גרושה. הייתי מפנק אותה קצת, או אולי הרבה..