היא טוענת שהילדים לא מעריכים כלום, שהם לא אומרים תודה על זה שאנחנו נותנים להם הכל, מסיעים אותם, תומכים בהם, לקוחים אותם לחופשות וכו'. היא סוג של שרה נתניהו שרוצה שיאמרו לה תודה על כל נאד שהיא תוקעת.
והם ילדים, ותפקידם הוא לא להוקיר תודה. זו לא הברקה שלי, נדמה לי שאיזה סופר רציני כתב את זה. אם הילדים היו אומרים תודה ומעריכים כל דבר, הם לא היו יכולים לתפקד, כי הם הרי כל הזמן רק בקבלה, הנתינה אצלם לא עומדת בשום יחסיות לקבלה.
ולא שאלתי אותה, האם היא מעריכה?
כי היא מיד תשיב שברור והיא מאד מעריכה את מה שהעולם נתן לה.
אבל זו לא התשובה הנכונה.
כי היא לא הבינה את השאלה.
השאלה היא:
האם את מעריכה אותי על מה שאני נותן לך?
והיא תשיב: מאד, מותק שלי, אני מאד מעריכה אותך (למרות שאתה מבזבז זמן על כתיבה באתר "הכלוב"), אתה בעל נהדר, כל כך אכפתי, ומכין לי קפה כל בוקר ומכין לילדים אוכל, ועושה לפחות חצי מהכביסות בבית, ומוריד את הכלב ונמצא המון זמן עם הילדים, ועושה לי מדי פעם מסאג'ים לפני השינה וגם ובמיוחד מפרנס די טוב.
ואני לא אשאל אותה: אז למה את לא עושה לי יותר סשנים של שליטה, חתיכת צפונבונית מפונקת, מה כל כך קשה לאמא שלך? מה הקושי להקדיש לי שעה בשבוע??
אז בן אדם שלא יודע לתת משהו כזה כמו סשן שמהווה קצת יציאה מאזור הנוחות שלו, עבור אדם אחר שיוצא כל הזמן מאזור הנוחות שלו (ברור שלא נולדתי כובסת ואני עובד לא קל בכלל!!), הוא אדם שלא יודע להעריך.
ואת זה הוא מעביר לילדיו שבתורם אינם לומדים להעריך אבל מבקשים שיודו להם על כל דבר קטן.
אלה החיים, חביבי, והם כבר באמצע.