רעיונות ונסיון לא פשוט להיכרות

היא יודעת מה אני מצפה ממנה, יודעת בדיוק. אחת לשנה בערך היא עומדת היא כמעט עומדת בציפיות, מממשת לי אותן. יש צ'קליסט, זה קל:

כאב - ספנקינג

כלובון

אפשר גם מצבטים על הפיטמות

golden shower

וקצת דיבור מלוכלך וטיזינג.

וכמובן חוטיני שחור.

בעיה? לא. 

טוב, תלוי למי. 

אבל הוכיחה כבר שהיא עושה את זה בקלי קלות, עם חיוך. קטן עליה. 

ואפילו גומרת תוך כדי פעם ופעמיים עם הויברטור שלה. מה זה גומרת..טיל, מתקפלת כולה. זה לא בדיוק הז'אנר שלה אבל זה בכל זאת מגרה אותה.

אז למה לא לעשות את כל מה שכתוב בצ'קליסט ולעשות את זה נניח כל רבעון? למה רק פעם בשנה??

היד קפוצה מדי, לא משוחררת. בכל דבר. אין לארג'יות, אין ללכת לקראת, יש רק לתת קצת פחות, כמו סוחרת ממולחת שמשאירה אותך תמיד טיפ טיפה לא מרוצה. אתה תמשיך לקנות ממנה אבל לא תהיה ממש מבסוט, רק כמעט, לא עד הסוף.

נכנסתי עם הבן לחנות של ה NBA במנהטן. כמה יש לך? שאלתי. הוא ענה: 150 דולר שסבתא נתנה לי. מה אתה לקנות? שאלתי. הוא רצה גופיה של לברון והתלבט בינה לעוד שני דברים - סווטשירט וכובע.

היה מבולבל, החמוד.

"תיקח הכל , אמרתי, "יאללה בוא נזוז".

הוא היה בהלם, מחוייך כולו ושמח.

אז מה נתתי לו? עוד 100 ומשהו דולר, זה הכל. לא הרבה, נכון?  אבל איזה חיוך ואיזה שביעות רצון וסיפוק היו לו (וגם לי כמובן).

היא שמעה את זה ולא מאד אהבה. נפגשנו במסעדה מיד אחרי, ראיתי איך זה קצת מערער אותה, ככה לדקה, כן, אבל עשה לה משהו.

את יכולה לתת, מצפים ממך לתת, את יודעת את זה,זה לא קשה, רק קצת ATTENTION זה הכל, קצת מיינדפולנס. למה מיינדפולנס? כי זה עכשיו, זה מה שצריך לעשות ועושים את זה.

בתפקיד כלשהו שאני עושה במסגרת המילואים, איבחנה אותי לפני כמה שנים פסיכולוגית. אני מכיר אותה ומשום מה החליטו לערוך את האבחונים האלו לכל היחידה.

אחרי כמה ימים שאלתי אותה: נו מה את אומרת?

היא אמרה: אסור לי לומר, אבל רק אציין שאתה חדור מטרה ומשתדל לספק את הסחורה ולעמוד בציפיות.